איך נכנסים לארץ הזו וגם משגשגים בה, ביחד? איך אפשר לזהות בעיות מוקדם? השיעור השבועי על פרשת השבוע, פרשת "בהר", עם סיון רהב מאיר.
1. פרשת השבוע, פרשת בהר, היא הפרשה התשיעית בספר ויקרא, אחת לפני האחרונה.
2. מופיעות בה 24 מצוות שעוסקות בעיקר בחיים בארץ ישראל: חקלאות, שמיטה, קרקעות ועוד. לקראת סיום היא מזכירה שעלינו להיות ראויים לארץ כדי למלא בה את ייעודנו: "וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח".
3. המילה "אחיך" חוזרת שוב ושוב בפרשה ומזכירה לנו שגם כשיש יחסים כלכליים ועסקיים, יש לך קודם כל יחסי אחווה עם מי שמולך. הוא אחיך.
4. בהפטרה שקוראים אחרי קריאת הפרשה, מדבר הנביא ירמיהו על אותו נושא, הקשר בין העם לארץ, ומבטיח לנו ומנחם אותנו רגע לפני החורבן שעוד נחזור לכאן, ובגדול: "עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת".
5. ביום ראשון – ל"ג בעומר. יום פטירת רבי שמעון בר יוחאי, איש תורת הסוד והקבלה.
·6.
בעידן של כל כך הרבה הסחות דעת וכל כך הרבה טיפים לניהול זמן, פרשת השבוע מציגה פילוסופיה מהפכנית מאוד ופשוטה מאוד: את מה שחשוב לכם – פשוט תכניסו ליומן.
זה נשמע פשוט, אבל הרב פרופ' יונתן זקס טוען שזה עיקרון משנה-חיים, והוא לומד אותו מתוך פרשת השבוע, פרשת "אמור", שמפרטת את החגים והמועדים השונים: השבת, פסח, סוכות, שבועות, ספירת העומר, ראש השנה ויום כיפור. מעגל השנה שנמצא עד היום בתוך היומן שלנו בסלולרי, ניתן לנו במדבר לפני אלפי שנים ונשמר מאז בקפידה.
הדבר היקר ביותר שיש לנו בעולם הזה הוא זמן, והשאלה איך אנחנו מנהלים אותו היא לא טכנית, היא הכי מהותית שיש. מי שמנסה רק להכין רשימת מטלות ארוכה, יגלה שלא יצליח לעשות דברים רבים שרצה. מי שישבץ את הדברים ביומן, ויקדיש מראש זמן מוגדר לכל משימה – יצליח להגיע למשימות החשובות לו.
זה מה שהפרשה עושה, כשהיא פורסת בפנינו את לוח השנה העברי: היא מודיעה לנו מראש שעלינו להקצות זמן לדברים מקודשים. לנוח פעם בשבוע ולהפסיק את מירוץ העבודה, הכסף והזמינות בשבת. לעצור פעם בשנה ולעסוק בסליחה ומחילה ביום כיפור, כדי להתחיל מחדש. להפסיק הכול ולדבר על חירות ויציאת מצרים ועל הסיפור המשותף שלנו, בחג הפסח. לקבל מחדש את התורה ואת המחויבות לעשרת הדברות, בחג השבועות.
בשטף החיים, היא מכריחה אותנו לעסוק במשמעות. לגעת בחשוב ולא רק בדחוף.
ויש פה עוד קומה: הפרשה מסנכרנת את היומנים של כולנו. האומה כולה שותפה לסיפור הזה. הזמן הכי יקר הוא הזמן המשותף.
אפשר להעביר 120 שנה בעולם ורק להגיד שחירות זה חשוב וגם מנוחה וגם מסורת. זה לא מספיק לדעת ולומר, צריך לחוות ולעשות.
החברה המערבית, מאבחן הרב זקס, לא תמיד מנצלת נכון את הזמן שלה. הטכנולוגיה, האוטומציה, ובימינו נוסיף שגם ה-AI, הם כלים שעובדים שבשבילנו ושמותירים לנו הרבה פנאי. אבל האם הזמן הזה מנוצל נכון, מוקדש לדברים בעלי משמעות? האם אנחנו הופכים ערכים גדולים לתזכורת קטנה ביומן?
נקודה למחשבה לשבת הקרובה.
שבת שלום.
שבת שלום.
להאזנה כפודקאסט:
