שופטים, שוטרים ונשיאים – השיעור השבועי – פרשת שופטים תשע"ו

להורדת קובץ שמע לחצו כאן

סמלי מאוד עבורי לפתוח את הערב הזה בפרשת שופטים. דבר התורה הראשון ששמעתי בחיי, עוד בהיותי בת ארבע עשרה, כשרק התחלתי להתעניין ביהדות, היה על הפסוק הראשון של פרשת שופטים. אז לא הבנתי מילה, בדיעבד היה זה מה שגרם לי להחליט ולהעמיק את הידע היהודי שלי. כיום אני מעבירה בעצמי שיעור על פרשת שופטים. ממש סגירת מעגל.

על "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך" כותב רש"י:

"שופטים ושוטרים" – שופטים דיינין הפוסקים את הדין

"ושוטרים" – הרודין את העם אחר מצותן שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את דין השופט.

בימנו לפעמים קיימת תחושה שכל השערים פתוחים. אחד מהמקומות שמרגישים את זה בחזקה הוא הוואטסאפ. נתקלתי לאחרונה בקטע הבא, שמדייק בעיני את הבעייתיות במדיה הזו:

"על חטא שחטאנו לפניך בווטסאפ" / הרב נתן שלו

"על חטא שחטאנו לפניך בחוסר פניות לאשתי/בעלי בגלל התעסקות בסמארטפון,
ועל חטא שחטאנו לפניך בירידה בזמן איכות משפחתי בגלל שכל אחד לא יוצא מהסמארטפון שלו,
על חטא שחטאנו לפניך בהתעסקות מיותרת בסמארטפון גם על חשבון משימות חשובות יותר,
ועל חטא שחטאנו לפניך בריקנות פנימית,
על חטא שחטאנו לפניך בשליחת ברכה ליום הולדת באמצעות הודעת ווטסאפ במקום שיחה אמתית,
ועל חטא שחטאנו לפניך באמירת "מה, אין לך ווטסאפ?",
על חטא שחטאנו לפניך בהישאבות לעולם וירטואלי, חיצוני,
ועל חטא שחטאנו לפניך ביצירת תלות נפשית בסמארטפון ובמכלול הריגושים שהוא מספק,
על חטא שחטאנו לפניך בהפיכת כלי עבודה יעיל לאמצעי סיפוק ריגושים,
ועל חטא שחטאנו לפניך בהסחת הדעת מהחיים האמיתיים,
על חטא שחטאנו לפניך בחוסר פניות לעצמי,
ועל חטא שחטאנו לפניך בהתרחקות מעצמי.

בהפטרות של שבועות אלה, לכל פרשה – הפטרה ושם (בהפטרת שבת פרשת חזון) רואים מבנה דומה אבל שונה של הפסוק:

"ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה" (ישעיהו, פרק א', הפטרת שבת חזון)

ובעקבות זה גם מתפללים בתפילה על פי הנוסח הזה –

"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה" (תפילת שמונה עשרה)

פירוש חסידי טוען שאחד מייעודי הגאולה הוא "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה". למי שתוהה מדוע השמיט הנביא שוטרים והוסיף "יועציך": שופטים פוסקים את הדין, שוטרים רודים את העם. עם שוטר אתה מתווכח על אדום-לבן לא באהבה וברצון, אתה מתעצבן כשהוא תופס אותך, אין הפנמה של החוק, הוא חיצוני. יועץ, לעומת זאת, הוא מלשון עצה טובה. הוא מנחה את האדם בעדינות. מכאן ברור שינוי הלשון – בעבר, צריך שופטים ושוטרים, לעתיד לבוא תתבטל מציאות הרע, לא נזדקק לשוטרים, ואז יהיה "אשיבה שופטיך" (יפסקו משפטים והוראות התורה) מאחר ונקיים הכול מרצוננו הטוב. כיום השיח הוא שיח של שוטרים ולא של יועצים (אם לא תאכל יבוא שוטר – ולא: אם לא תאכל יבוא יועץ). המעבר מגלות לגאולה הוא מעבר משוטרים ליועצים, מכפייה חיצונית לרצון פנימי, לעתיד לבוא, נרצה מדינת הלכה. נרצה את המתיקות הזו.

אם לחזור לאקטואליה – עם ישראל ירצה בשבת, יחפוץ בה, ערך משותף ולא שק חבטות, היא לא של ליצמן והיא לא איזה תיק שביבי זורק על ישראל כץ, היא דבר חשוב וקדוש ויקר – לא בכפייה ברצון, לא בשוטרים אלא ביועצים.

עוד כמה טעימות מן הפרשה:

תמים תהיה עם ה' אלוקיך

יש מחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן האם מדובר על הוראה כללית (הרמב"ם) או מצווה ספציפית (הרמב"ן). רש"י מסביר זאת כך: התהלך עימו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עימו ולחלקו.

לא כל כך קל להיות תמים היום. לא מדובר על להיות פרייאר, לא "פתי מאמין לכל דבר". הכי קל לכפור בהכל, לזלזל בהכל, להיות ציניים כלפי עניינים שברוח. להיות תמים זה להאמין שהנחת תפילין משפיעה על ביטחוננו, שהדלקת נרות שבת היא קריטית. יש אמונות טפלות (והפרשה מלאה מאיזכורים שלהן ומזהירה מהן) ויש אמונות לא טפלות, לא להתבלבל!

עיר מקלט

רוצח בשוגג – נמלט לעיר שם גר עם כהנים ולווים. כשחושבים על זה, מדובר על מנגנון ענישה חינוכי. לא כלא עם עוד עבריינים, אלא תהליך שיקומי, גלות, ניתוק מהחברה, חבירה לחברה מרוממת, ולבסוף תיקון עצמי.

אין היום ערי מקלט. בעצם יש. אותו גואל הדם הוא היצר הרע. ולאן בורחים? ישנן שלוש אפשרויות שהפרשנים מצביעים עליהן:

תורה:

התורה מהווה סוג של עיר מקלט. "הוי גולה למקום תורה". כתוב שרב שגלה מגלים ישיבתו עימו, ואז נוצרת  עיר מקלט שבתוך עיר מקלט. התורה היא המקום הראשון לברוח אליו.

זוגיות, משפחה:

"לפני שהטפטוף יהפך למבול
אני חייב למצוא שער לא נעול
כי שוב חזר אלי הבלוז
חייב לצאת, חייב לזוז
על הכביש המתפתל בין עכו לצפת
בטבריה על המזח, יורד עד לאילת
נפלט, נמלט, מבקש עיר מקלט
נפלט, נמלט, מבקש – עיר מקלט
את, כן את, תהיי לי – עיר מקלט"

(אהוד בנאי)

מה יותר טוב ממשפחה ואהבה להיות המקומות אליהם אנו בורחים? אבל לא רק אהוד בנאי, עוד לפניו היה הרב קוק שכתב את המילים הבאות:

"והאמון המשפחתי בהיבנותו בשכלולו, יעבור את כל גבוליו, וימצא את משקלו הנכון בכל הערכים, בין איש לאיש, בין שכיר לשוכרו, בין עובד לנותן עבודה, בין חכמי חידות לעמלי כפיים, בין עמים רבים, בין אקלימים ומדינות, בין התביעות הבשריות לתביעות הנשמיות אשר לאדם, בין האדם ובין כל היצור, בין חיי שעה לחיי עולם, בין הכול אל הכול" (שמונה קבצים)

שבת ואלול:

שבת היא תעודת שפיות שלנו. מנוחה שכולה התנתקות. יום של התעסקות רוחנית וניקוי מצברים. חודש אלול הוא "השבת" של השנה.

כותב הרב משה צבי נריה:

"חודש אלול הוא מקלט בזמן. מכיוון שגילתה התורה רעיון המקלט, עלינו להרחיבו על כל השטחים. לא רק מקלט במקום אלא מקלט בזמן. אלול – וגם יום השבת – הם מקלט בזמן. הם מקור חיים: 'ונס אל אחת מן הערים האלה – וחי"

נסכם:

חשוב שנדע להבין דבר תורה הכי בסיסי, שנהיה בני בית בתרבות שלנו, חשוב לשים שופטים ושוטרים על כל השערים, חשוב גם שנשאף למצב של שופטים ויועצים, חשוב שנהיה תמימים עם ה' אלוקינו ולא נסלף את התורה לא נעשה אותה פרימיטיבית וטיפשית, וחשוב שנהיה תמימים בכלל – תמימות היא ערך, לא בושה להיות תמים, להיפך זו שאיפה, ושנמצא לעצמנו בתוך חיינו ערי מקלט וניכנס אליהן באלול ובכל השנה. תודה רבה.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.