ביום רביעי בערב – תשעה באב, והשנה בצל הקורונה. המילה "חורבן" מקבלת משמעות מוחשית יותר השנה. יש לקחים רבים מהימים ההם לזמן הזה. גם אז התמודדנו מול אויב חיצוני, וגם אז הדבר החשוב ביותר היה התגובה שלנו. מול בבל, מול טיטוס, מול הקורונה – העיקר זה מה אנחנו עושים. איך אנחנו מגיבים, כפרטים וכחברה. שימו לב למדרש הבא של חז"ל, שבו מתואר מה ירושלים אומרת לבבל, אחרי החורבן:
"אילו ממרום לא עשו בי מלחמה, את היית יכולה להילחם בי?
אילו ממרום לא שלחו בי אש, את היית יכולה לי?
אלא אריה הרוג הרגת,
קמח טחון טחנת,
עיר שרופה שרפת".
(מדרש)
נהוג לומר שהסיבה לחורבן היא שנאת חינם. זה נכון, אבל במקורותינו מצויינות עוד סיבות לחורבנה של ירושלים, ולגלות שאליה יצאנו. הנה כמה מהסיבות הפחות מוכרות:
1. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית.
יש כאן תמרור אזהרה, לשאול את עצמנו: האם אנחנו מכריזים בבוקר ובערב על הערכים החשובים ביותר? האם אנחנו חיים חיים שיש בהם שגרה ודופק של חיים סדירים ומיושבים, או שאנחנו יוצאים מאיפוס? יש כוח בשגרה האפורה, דווקא בחיים שיש בהם בוקר וערב, באופן תמידי.
2. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן
חינוך הילדים הוא הבסיס של החברה. אם לא נותנים לדור הבא, לתינוקות של בית רבן, את הידע הנכון והמורשת הנכונה - ירושלים חרבה. האוריינות והלימוד היו סמל בעם היהודי מאז ומתמיד, וגם היום – היחס למורים ולמנהלים ולגננות צריך להיות יחס של יוקרה והערכה וכבוד. הם העיקר.
3. לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה
אנחנו בדור בו זה נחשב אמיץ להיות חצוף ולחשוף הכל ולדבר נגד אחרים. יש פה דרישה להיות חיים שיש בהם בושה. זו לא בושה להתבייש, להיפך, זו בושה להיות אדם שאין לו בושה. "בושת פנים" משמעה עדינות, צניעות, תרבות, דרך ארץ.
4. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול
ילד בן 4 לא צריך לקבל יחס כמו אדם בן 40, ואדם בן 40 צריך לחוש כבוד כלפי אדם בן 90. אי אפשר להשוות קטן וגדול ולא לשים לב למדרג ולהבדלים. יש אדם שהוא עם-הארץ ויש אדם שהוא תלמיד-חכם. יש סטודנט שנה א' ויש פרופסור מלומד. יש רמות ותפקידים, אי אפשר לרדד את כולם ולהגיד "מה זה משנה, הכל אותו דבר".
5. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה
אנחנו מעדיפים לקבל מחמאות, לייקים, פרגונים. אבל בחברה בריאה צריך גם להוכיח זה את זה. צריך לדעת להוכיח וגם לדעת לקבל תוכחה. זה לא קל אבל נדרשת ביקרת בונה ובריאה כדי להתקדם.
6. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים
בעיני, היחס התקשורתי ל"רבנים" מצייר אותם כבעיה, בעוד שהם פתרון ברוב המקרים. אנחנו שמים דגש על רבנים מטעם עצמם, או רבנים שהם אכן קיצוניים ולעתים חוטאים (יש בחירה חופשית לכולנו), אבל בשטח יש רבבות רבנים ורבניות מסורים שדואגים לכל כך הרבה דברים עבור בני קהילתם, ללא תשלום גבוה וללא פרסום והוקרה. אסור לבזות אותם.
7. לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת
חז"ל קוראים לנו שלא להפוך את היום השביעי והקדוש לעוד יום בשבוע, כמו שני או רביעי. הוא צריך להיות יום מנוחה וקדושה, יש לו ציביון מיוחד והוא במובן מסוים הסמל והדגל שלנו מאז ומתמיד.
8. אמר רבא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה
"אנשי אמנה" הם אנשים מיוחדים – מלאי אמון, אמת, אמונה ונאמנות. זה ביטוי מיוחד שמתאר סגנון מיוחד של אנשים שחיו אז, ושצריך כמוהם בכל דור.
לסיכום, ראינו פה בקצרה שלא רק שנאת חינם גרמה לחורבן. יש עוד סיבות רבות שצריך לשים לב אליהן כדי לבנות פה את ביתנו.