חינוך בזמן משבר – השיעור השבועי – פרשת תולדות תשפ"א

להורדת קובץ שמע לחצו כאן
ברוכים הבאים, אנחנו בפרשת "תולדות". בחדשות עוסקים רבות בחינוך ובבעיות החינוך שהקורונה יוצרת. בואו נלמד מאבותינו ומאימותינו, שהתמודדו עם משברים והמשיכו לחנך. נדבר על ארבע נקודות בפר

1. אנחנו חלק מסיפור גדול

 עד עתה היה בלגן בעולם: הגירוש מגן עדן, קין רצח את הבל, המבול, מגדל בבל. מהרגע שאברהם עולה על בימת ההיסטוריה – יש סדר. יש פשר, הקשר, טעם, תכלית. המשפחה היהודית הראשונה מספרת סיפור, והסיפור עושה סדר. השבוע זה ממשיך. אברהם ושרה היו הפרק הראשון, אבל בלי הפרק השני אי אפשר. עכשיו זו כבר שושלת, יש פה סיפור שלם, אפילו דור שלישי נולד.

עלינו לתת לעצמנו ולדור הבא סיפור עם משמעות. אין ליהודים ארמונות וטירות ופירמידות להוריש, אבל יש להם סיפור. בהגדה של פסח של הרב זקס מצאתי משפט עוצמתי על כך: "הדבר המשמעותי ביותר שאנחנו יכולים לתת לילדינו הוא סיפור" (הרב פרופ' יונתן זקס ז"ל)

2. האומץ ללכת בתלם

כך מתחילה הפרשה:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק. וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה בַּת בְּתוּאֵל הָאֲרַמִּי מִפַּדַּן אֲרָם אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי לוֹ לְאִשָּׁה.

מה זאת אומרות "ואלה תולדות יצחק?" מה עם העקידה? הוא כבר בן ארבעים, יש תולדות של ארבעים שנה. מסביר הרבי מלובביץ':

"ללמדך, שתכלית הכוונה אינה מסירת נפש (העקידה) אלא בירור העולם" (הרבי מלובביץ').

הרגעים של ה"וואו" אינם העיקר בחיים. הרגעים שיש בהם מסירות והתמדה "אפורה" – הם העיקר. כל ההתחלות קשות, אבל גם כל ההמשכים קשים. שימו לב לתולדות של יצחק בפרשה:

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם, וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶּלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה.

רגע, כבר שמענו סיפור כזה פעם. "אשר היה בימי אברהם". ואחר כך:

וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר.

ולבסוף, הפסוק העוצמתי:

וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹת הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹות אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו.

זה מדהים. יצחק הולך בדרך הסלולה של אברהם. החידוש שלו הוא לא להיות חדשן אלא שמרן. בלעדיו לא היה המשך לסיפור. אם סתמו לך את הבאר – תחפור שוב, תתאמץ. השבוע בכנס השליחים של חב"ד (שנערך באולם ריק, ובצפייה מרחוק…) אמר הרב משה קוטלרסקי שזה מה שלומדים מיצחק: לקחו לנו מצווה – נתאמץ לקיימה, נחפור באר, נמצא דרך בטוחה להמשיך ולהתמיד.

זה לא פשוט, ואולי זו הסיבה לכך שתפילתו של יצחק מתקבלת:

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ, כִּי עֲקָרָה הִיא, וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

רש"י: ויעתר לו – לו ולא לה, שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע. לפיכך לו ולא לה.

לכאורה צדיק בן רשע אמור להיות במעמד גבוה יותר, הוא חזר בתשובה, אבל יצחק מזכיר לנו שלא פשוט להיות צדיק בן צדיק. אתה צריך לחדש אחרי שקיבלת את הכל, לכאורה. אתה צריך לחצוב פנימה, להעמיק, לחפור בארות לתוך הנפש, ולגלות מתוך עצמך את החידוש. הנה הסבר לכך:

"יצחק אבינו ע"ה צדיק בן צדיק, וכבר הייתה לו דרך סלולה מאברהם אבינו ע"ה, והייתה לו זאת עתיקה, ועם כל זה העמיק בה כמו בחדשה, וכל כך נתייגע באמונה כמו איש שאחרי שדרך טעות לו מוכרח לחפש דרך האמת, והוא לא היה צריך לזה, כי מצא דרך אביו, אבל רצה לייסד אצלו יסודות הדת כמו איש חדש שמוצא מעצמו, כי אז מתקיים יותר, וגם הדעת מתרחבת יותר, וברצונו להיות מאושר יותר" (הרב שמחה זיסל זיו, "חכמה ומוסר")

הפרשנים מדברים על גבורת ההתמדה של יצחק אבינו. בימינו גם אנו נדרשים לגבורת ההתמדה. היא אפורה, מעצבנת, כל יום מחדש – הוראות הקורונה. כך כתב על הנושא לאחרונה הרב אשר וייס:

"עלינו להחמיר יותר מרשויות הבריאות בארץ ובעולם, שנגועים בנגיעות שונות. הלוא התורה הקדושה לבדה היא נר לרגלנו, ובה נצטווינו 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם'…". (הרב אשר וייס)

ושימו לב גם לחזון שלו לתקופה הנוכחית, איך המצווה הזו אמורה להיראות:

"קול תורה ותפילה יבקעו ויעלו לשמיים מכל בית, מכל חצר וגינה, וכל המרחב הציבורי יתקדש בקדושת התורה ויתקיים בנו 'והתהלכתי בתוככם, והייתי לכם לאלוקים, ואתם תהיו לי לעם'".

(הרב אשר וייס)

3. ממה אתה מתלהב?

אם אתה רוצה לבדוק מי האדם שמולך, תבדוק ממה הוא מתלהב, מה מצית לו ניצוץ בעיניים, מה גורם לו לברק ולהתרגשות. המבחן הזה מופיע לאורך ספר בראשית. אברהם מתלהב ממצוות, הוא שומע "לך לך" והולך, שומע על העקידה ואומר "הנני". גם מול אורחים רואים כמה הוא נהנה לתת ולא לקחת, ממש רוקד תוך כדי המצווה:

וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת.

וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ.

וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ.

נוכח "מבחן ההתלהבות" הזה ברור מי הכלה המתאימה להמשיך את המשפחה הזו. שימו לב לתיאור הדומה של רבקה, כשהיא עושה מצוות:

וַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ.

וַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם כִּלּוּ לִשְׁתֹּת.

וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל גְּמַלָּיו.

"מבחן ההתלהבות" יכול לעזור לאבחן גם אנשים מסגנון הפוך. שימו לב ממה מתלהב אח של רבקה – כסף, רכוש, זהב, תכשיטים. גם הוא רץ, השאלה היא למה אתה רץ:

וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן.

וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַגְּמַלִּים עַל הָעָיִן.

וַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה' לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים.

ואם נתקדם לפרשה שלנו, נראה ממה עשיו מתלהב. הוא עייף (שימו לב שאפילו לא כתוב שהוא רעב, רק שהוא עייף) והוא לא מתלהב בכלל מהבכורה, מהזכות הרוחנית, מההמשכיות, הוא מתלהב מהאדום-אדום הזה, משהו פיזי מאוד:

וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם.

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי.

וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה.

אבל אחרי שהוא מקבל את האדום-האדום הזה, הוא מתמלא חיוניות. פתאום מופיעים חמישה פסוקים ברצף. כמה פעילות. זה מראה שוב מה מלהיב את עשיו, מה מדליק אותו לפעולה:

וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה.

4. היחס לנער ש"מתנער"

נקודה אחרונה – הברכות של יעקב ועשיו. מדוע יצחק אוהב את עשיו? למה הוא רוצה לברכו? רבי חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש, מציע הסבר מעמיק. יצחק הרי חופר בארות, לא רק באדמה אלא גם כשמדובר בנשמות. הוא רואה לעומק, מעבר ללכלוך, לחול, לאבק שהצטבר. הוא רואה מים חיים ומתוקים, הוא רואה את הניצוץ החיובי, אפילו בעשיו:

"וטעם יצחק שהיה חפץ לברך עשו הרשע, כי חשב שבאמצעות הברכות יתהפך למידת הטוב ויטיב דרכיו, כי הצדיקים יכאבו בעשות בניהם רשע, והיה משתדל עמו להטיב, ואפשר שהיה מועיל". ("האור החיים" הקדוש)

שלוש המילים האחרונות הן חשובות – "ואפשר שהיה מועיל". אולי זה היה עוזר. מול מרד של הדור הבא צריך לברך, להתפלל, לאהוב. לנסות להפוך את ההתנהגות לטובה. ובלשונו של ה"נתיבות שלום":

"יצחק רצה לתקן את עשיו על ידי שיעלה את תכונת הנפש של שופך הדמים ויכניס זאת לעבודת ה' – יש ללמוד שכל אדם נולד עם תכונות הנפש המיוחדות לו, ויש מי שנולד עם תכונות רעות וקשות מאוד, אך באמת כל התכונות, אפילו של רציחה – ניתנו לו כדי להעלות אותן, ולכל אחד יש יעוד ותפקיד מיוחד שבעבורו ירד לעולם" (הרב שלום נח ברזובסקי, "נתיבות שלום")

הרב דן טיומקין מצטט באחד מספריו הנפלאים את ההקדשה שכתב הרב אורי זוהר בספר שכתב על חינוך:

"בתודה לילדים

אשר חנן אלוקים אותנו  –

המזכים אותנו

בתיקון הגדול בחיינו".

(הרב אורי זוהר)

כלומר, הילדים מזכים אותנו בתיקון. דרך הניסיון לתקן אותם – אנחנו מתקנים את עצמנו.

לסיכום:

  • אנחנו חלק מסיפור גדול ומשמעותי, צריך לזכור זאת ולהנחיל זאת.
  • זה אומץ ללכת בתלם. היום חושבים שזה "אמיץ" למרוד אבל יצחק ממשיך את אברהם בגבורה.
  • מבחן התנהגות בספר בראשית: ממה אתה מתלהב? מה גורם לך לרוץ ולהזדרז? זה מעיד מי אתה.
  • היחס לנער ש"מתנער" – אהבה, ברכה ותפילה.

תודה רבה. להתראות בשבוע הבא בעזרת השם.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.