פרשת השבוע היא פרשת "עקב". משה רבנו מותיר לנו הרבה הוראות והנחיות בצוואה שלו, בנאום הפרידה שלו, ודברים רבים קשורים לחופש הגדול, לאוגוסט המאתגר שעובר עלינו. אז הנה 7 עקרונות כאלה, אם תרצו – מדריך הפרשה לחופש הגדול.
1. הילדים לא לומדים מאיתנו, הם לומדים אותנו
נאמר בפרשה: "וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".
אם קוראים שוב את הפסוק, מבינים שלא מתואר מצב בו ההורים עומדים מול הילד ומרצים איך צריך להתנהג. אלא הלימוד נעשה כשהם איתנו, כשאנחנו יושבים בבית, הולכים בדרך, ישנים וקמים בבוקר. הם מתבוננים בנו ומתוך כך לומדים איך להתנהג. דוגמה אישית היא מה שהכי משפיע. הילדים רואים איך אנחנו מתנהגים וכך הם לומדים איך מתנהגים בעולם הזה - האם עוקפים או לא עוקפים בתור, כיצד מתנהגים בכביש, איך מתייחסים לבני הזוג וכן הלאה. אנחנו מחנכים אותם בין המטבח לסלון, מבלי שאנו מתכוונים לכך, אלא פשוט חיים את חיינו.
בחופש, כשהמסגרות נעלמות וכולם נמצאים יחד באינטנסיביות, לאורך היום, העיקרון הזה נכון ומאתגר יותר. בחופש הגדול ובמיוחד בתקופת הקורונה, כולנו יותר זמן בבית ולילדים יש הזדמנות ללמוד באמת את ההורים ולראות אותנו מקרוב. זה השיעור הגדול ביותר.
הילדים לא לומדים מאיתנו, אלא הם לומדים אותנו.
2. לא לצאת מהמסגרת ולא לשכוח את העיקר
ספר דברים עוסק כולו במלחמה נגד השכחה. אנחנו בקרב נגד התכונה האנושית לשכוח את העיקר ולהתמקד בטפל. דווקא כשיוצאים מהשגרה, יכולים לשכוח את העיקר.
שימו לב לכמות הפעמים שמשה רבנו מדבר איתנו על כך:
"זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אלקיך לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם."
"וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אלקיך זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח."
"וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אלקיך."
"וְהָיָה אִם שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה' אלקיך."
"זְכֹר אַל תִּשְׁכַּח."
זכור - זו מצווה לזכור, שכחה - זו עבירה לשכוח. את מה? את הסיפור הגדול. את הערכים שלנו, את מה שמוביל אותנו. כעם, להסתכל אחורה אל יציאת מצרים ולא לשכוח אותה. אבל גם כמשפחה, לא לשכוח את הערכים שלנו. אפילו בשיא החום, אם יש לך ערכים מנחים אל תאפשר למציאות השוחקת לטשטש אותם, אנחנו בקרב נגד השכחה.
יש חשש שדווקא כשנוח – שוכחים. דווקא כשמגיעים לחברת שפע, כשאין משבר והכל טוב – שוכחים את הסיפור, את יציאת מצרים, את מה שליווה אותנו אלפי שנים. כשקשה לנו, אנחנו זוכרים מי אנחנו ומה אנחנו. כשקל ונוח - תרבות השפע נוטה להשכיח מהאדם את המסורת שלנו.
משה רבנו מתאר זאת כך:
"פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱלֹוקיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים."
אזהרה זו מלווה אז את העם שחזר לארץ, וגם היום בדורנו - אנחנו חוזרים לארץ ישראל להקים בה מחדש את המדינה היהודית הדמוקרטית היחידה בעולם והתזכורת הזו מלווה אותנו.
3. היחס לאוכל
נושא המזון חוזר גם הוא שוב ושוב בספר דברים. היחס של משה אל האוכל מזהיר אותנו מהעיסוק במזון כל הזמן:
"כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם."
העם נכנס לארץ, עכשיו צריך להתפרנס. במדבר היה לעם מן, כאן מתחיל הקרב על הפרנסה, "להביא לחם הביתה". משה רבנו מזכיר לנו - לא רק הרובד של המזון והכסף.
מכירים את פירמידת הצרכים של מאסלו? אברהם מאסלו היהודי היה בן של מהגרים מאירופה, בן בכור לשבעה אחים בברוקלין, שהפך לפסיכולוג חברתי מוביל. הפירמידה שלו מדברת על צרכים בסיסיים שהאדם צריך לספק – חמצן. מזון. מים. אחר כך: ביטחון בקיום הפיזי – ביטחון גופני, משאבים ותעסוקה, בריאות. בהמשך – שייכות זהות ואהבה. כלומר, אדם צריך חברות ומשפחה. אחר כך – כבוד והערכה. הערכה עצמית, ביטחון עצמי, הצלחה. לבסוף – מימוש עצמי, מוסריות, יצירתיות, פתרון בעיות. כלומר: "לא על הלחם לבדו חיה האדם". הצרכים הפיזיים הם קריטיים אבל הם לא מספיקים. צריך עוד. הנפש שואפת ליותר, אנחנו רוצים יותר משמעות תמיד.
והנה עוד התייחסות מפורסמת לאוכל בפרשה: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אלקיך עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ." זה מנגנון שמסייע לנו לומר תודה על האוכל במצווה מפורשת מהתורה. מהפסוק הזה לומדים חז"ל על ברכת המזון וחשיבותה – אנחנו אוכלים, שבעים, מודים ומברכים אחר כך. יש פה ניסיון לקשר את הרעב הפיזי למשהו נצחי ורוחני.
יש בכך גם נקודה נוספת של הכרת תודה - עבדת קשה כדי שיהיה לחם על השולחן, התפרנסת, אתה בריא, מסוגל לעכל ולאכול. בנוסף, בתוך ברכת המזון אנחנו מודים לא רק לאלוקים, אלא גם למי שמארח אותנו ואנו אוכלים על שולחנו בברכת האורח, וגם, אנחנו מודים להורים, לבעל/לאישה ולילדים. בעידן שיש בו לא מעט כפיות טובה, ילדים שיש להם הכל ומקבלים הכל, משה רבנו מחדש לנו מנגנון בו חייבים להודות על כל צ'יפס, כל תפוח וכל ביס.
4. סינון
"וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ."
תועבה – במקור מדובר על עבודה זרה, שהיתה שכיחה בישראל בזמנו. הפרשנים לוקחים את הביטוי הזה הלאה, והם מדברים גם על התרבות שאנו מכניסים אלינו הביתה.
הכול זמין היום, יותר מאי פעם, הטוב והרע. לא כל הזבל צריך להיכנס אלינו לסלון, למכשיר וגם ללב. כמה קשה וכמה הכרחי לדעת לסנן, לפקח ולומר לא. בחופש הגדול במיוחד, בתקופה בה הילדים שוהים יותר מול מסכים, זו אחריות שלנו, ההורים, לשים לב מה נכנס להם לנשמה.
יש תנועה נפלאה ושמה "תנו לגדול על שקט" שהולכת וצוברת תאוצה – יותר ויותר בתי ספר שמחליטים שילדים בגילאי יסודי לא צריכים לקבל טלפון משלהם. זה עובד. זה עובד עד כדי כך שמאות בתי ספר הצטרפו ליוזמה הזו והחליטו ביחד שההורים יתאגדו ויחליטו לא לרכוש "טלפון חכם". אחת הסיסמאות שלהם היא: "הורים חכמים קונים סלולריים טיפשים".
אנו אחראים לא רק לשלמות הגופנית של ילדינו, אלא גם למה שנכנס להם ללב ולנשמה.
5. מעשים טובים
"כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹוקים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה."
אלו תיאורים גרנדיוזיים של גדולה וגבורה. אלוקים הוא אדון, גדול, גיבור, נורא, ואיך זה מתבטא? הגבורה שלו היא במעשים הכי קטנים. בדאגה ליתום, לאלמנה, לגר. בדאגה לחלש, באכפתיות כלפיו.
קשה לאמוד את היקף החסד וההתנדבות כעת בחברה הישראלית. בחופש הגדול הזה זה "בוער" במיוחד – אפשר לסייע למי שבבידוד, למי שמצבו הכלכלי הורע, למי שרק צריך שיחת טלפון של עידוד מדי פעם. יש אינסוף פעילות מבורכת כזו ועשייה חיובית.
6. ארץ ישראל
משה רבנו רצה להיכנס לארץ ישראל ולא זכה, מסיבות שונות שלא ניכנס אליהן. הוא הוביל את כל העם לכאן, אבל לא נכנס בעצמו. מבחוץ הוא אומר לנו - זו מתנה:
"כִּי ה' אֱלֹוקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה... אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן."
אלפי שנים יהודים קראו בתורה את הפסוקים האלה וראו מהחלון את תימן או רוסיה. רק אנחנו זוכים בדור שלנו לקרוא את הפסוקים ולראות מהחלון את ארץ ישראל. השנה, בפרט כשפחות טסים לחו"ל, יש לנו הזדמנות להכיר מקרוב את הארץ הטובה הזו. הזדמנות לטייל בה ולהיזכר ביופייה. זה חלק מההזדמנויות שיש לנו בחופש הגדול בשנה הזו.
לצאת ולפסוע בשביליה של "הארץ הטובה הזו", כפי שמשה מכנה אותה,
7. אהבה
השורש ״אהב״ מופיע בתורה 41 פעמים. פעמיים בספר שמות, פעמיים בספר ויקרא, הוא לא מופיע כלל בספר במדבר, ובספר דברים – 23 פעמים. בפרשה שלנו 'אהבה' מופיעה 8 פעמים. שוב ושוב אנו מצטווים לאהוב. זהו ספר האהבה. זו הכותרת של הכניסה שלנו לארץ - אהבה. הנה כמה דוגמאות:
"רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה׳ לְאַהֲבָה אוֹתָם."
"לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ."
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם – לְאַהֲבָה אֶת ה׳ אֱלֹקיכֶם."
רש"י אומר על כך: עשו מאהבה – וסוף הכבוד לבוא.
אל תרדפו אחרי שכר ביחסים שלכם, עשו מתוך אהבה כנה, מתוך רצון להיטיב. אל תחפשו מחיאות כפיים ולייקים. כמה שזה נצרך בחופש הגדול. מאגרי הסבלנות שלנו הולכים ונגמרים. גם המצב הכלכלי, הבריאותי, הנפשי. הכל לא במיטבו, "על כל זה תכסה האהבה". משה רבינו מבקש מאיתנו ליצור בבית תחושה אוהבת של פרגון. לא להפוך את הבית לסיר לחץ, פשוט לאהוב.
החופש הגדול הוא הזמן להפגין אהבה, למרות הכל, בלי להתחשבן. לא עם מירמור, לא עם ציניות, לא עם שנאה. יש חשש שהכול יהפוך צפוף ודחוס ועצבני. זה לא הזמן לפנקסנות ולעצבים אלא לכמה שיותר אהבה, זרימה ושמחה בבית. זה הקוד עם כניסתנו לארץ. רק באהבה אפשר להיכנס לארץ ולנצח.
לסיכום, הבאנו רק כמה פסוקים מהפרשה, נושאים שעשויים להיות רלבנטיים עבורנו בעיקר בימים האלה:
- הילדים לומדים אותנו
- לזכור ולא לשכוח מה העיקר
- היחס לאוכל
- סינון והגבלה של תכנים
- חסד ומעשים טובים
- ארץ ישראל
- אהבה
המשך חופש נעים ובריא, ושבת שלום!