זוגיות במבחן - השיעור השבועי - פרשת עקב תשע"ו

להורדת קובץ שמע לחצו כאן

בפרשת עקב יש כמה כלים נפלאים שמשה רבנו נותן לנו לפני הכניסה לארץ, כמו ברכת המזון, והיה אם שמוע, כוחי ועוצם ידי, לא על הלחם לבדו יחיה האדם, המון טקסטים מפורסמים ויפים, או לא מפורסמים ועדיין יפים, אבל בשיעורנו הפעם נלך צעד צעד, פסוק אחרי פסוק, על סיפור אחד בלבד – הלוחות השניים. שבירת הלוחות הייתה אירוע מכונן, וכאן הוא מופיע בגרסת הבמאי, משה רבנו מספר את הסיפור מהזווית שלו. מתוכה ניתן ללמוד לא רק על האירוע עצמו, אלא גם לא מעט דווקא על קשר, ברית, סליחה, מחילה, שני צדדים שרוצים להמשיך יחד למרות הכל… כן, לא סתם זה מזכיר לנו זוגיות, אבל גם הורות, חברות, וכל קשר שיש בו מוטיב של נאמנות. הפרשה מלמדת אותנו על כולם.

1. "זוג משמיים" זה מצב ראשוני וזמני

מדרש תנחומא:
כנגד חתן וכלה, וכנגד שני שושבינין, וכנגד שמיים וארץ, וכנגד שתי תורות – תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכנגד שני עולמות – העולם הזה והעולם הבא.

לוחות ראשונים טיבן להישבר. אהבה בראשית הדרך "לא רואה בעיניים", הזוג באורות, כשהטבח מאוהב אז הכול מלוח. ביום החתונה אנשים רואים קולות וברקים (מתן תורה מישהו?). אולי עדיף שבמקום שנכנה אותם "זוג משמיים" נכנה אותם "זוג מהארץ", מהאדמה, כי עוד מעט הם ירדו אל הקרקע, ה"אורות" יכבו והמציאות תתחיל. השגרה האפורה.

גם עם ישראל בהתחלה אומר נעשה ונשמע, מעל השכל, ואחרי זמן קצר – חטא העגל.

2. אתה נותן משמעות ופשר ותוכן

וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה; נָתַן ה' אֵלַי אֶת-שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים–לֻחוֹת הַבְּרִית.

לוחות האבנים או לוחות הברית? אנחנו קובעים. אנחנו נותנים את המשמעות. אם יש תוכן או אין. הראשונים הפכו לוחות אבנים, השניים – לוחות הברית. הכל עניין של נקודת הסתכלות.

3. השפה קובעת הכל

וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם:  סָרוּ מַהֵר מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם–עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה.

נאמר פה "עשו להם מסכה", אומר הספר "שערי אהרן": הטעם שלא אמר עגל מסכה מפני שחס על כבודם כי היה העניין הזה להם דבר מגונה מאוד מאוד.

כמה חשוב לסנגר, לדון לכף זכות, לא להגיד מלים חריפות.

ואם זה לא מספיק, באותם רגעים משה אומר על עצמו:

וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת וָאַשְׁלִכֵם מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי וָאֲשַׁבְּרֵם לְעֵינֵיכֶם

שימו לב למדרש הנפלא: מדוע נאמר למשה "אני ה' אלוקיך"? לתת פתחון פה למשה ללמד סנגוריה על עם ישראל במעשה העגל: לא להם ציווית אלא לי לבדי, 'אנוכי ה' אלוקיך' – בלשון יחיד. אלוקים, זה ניתן לי ולא להם, זה לא מחייב אותם, עד כדי כך, רעיון יצירתי, הופך ראש, לא היינו מאמינים אם לא היה כתוב – משה מוכן לומר שהדברות ניתנו לו אישית. הכול עבור שלום בית

4. תמיד יש מקטרגים

משה הקדיש 40 יום בנסיון לתקן את שארע. הוא התנתק מחיים גשמיים, לא אכל, לא שתה והקריב עצמו למען העם. הרש"ר הירש כותב שזה הרשים אותם מאוד. הם הבינו שיש פה מטרה נעלה. מבחינה חינוכית, ארבעים ימי הציפייה היו חשובים יותר מהר סיני. אם משהו חשוב למישהו – זה אומר משהו, ההמתנה חשובה. במהלכה נוצרים תובנות. חרטה. שאיפה לתיקון.
אבל חוץ ממשה, היו עוד גורמים שהתערבו במשבר בין הקב"ה לעם ישראל:

"עשו ישראל אותו מעשה, ונשתברו הלוחות, שמחו מלאכי השרת, ואמרו: עכשיו תחזור התורה אלינו".

לא כולם מפרגנים. יופי, החבילה נשברה, ידענו! אמרנו לכם שלא תוכלו לשרוד, זה לא לבני אדם המשימה הזו. גם לזוגיות אנושית יש מקטרגים, התרבות המערבית כולה היא כמו המלאכים, אומרת שזה משימה בלתי אפשרית, לא נולדנו למונוגמיה. עזבו, זה לא בשבילכם. צריך תמיד לשים לב מי היועצים שלנו, מי סביבנו ומשפיע עלינו.

5. תמיד לזכור את הטוב

עוד מדרש שהפתיע אותי: גדלנו על כך שהלוחות נשברו לרסיסים ולא נותר דבר. אז לא, מסתבר שהדיבר של שבת נשאר שלם. כלומר, חלק מהברית נשאר בתוקף, גם מצד החתן וגם מצד הכלה, תמיד משהו טוב אחד נשאר למזכרת ועליו אפשר לבנות ולהרכיב מחדש את הרסיסים.

6. תפילה!

כדי שמשהו יעבוד, צריך להתפלל. ואין כמשה ללמד אותנו על חשיבות התפילה. בפסוקי הפרשה ניתן לראות שוב ושוב מילות תפילה:

ואֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' כָּרִאשֹׁנָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי… וָאֶתְפַּלֵּל גַּם-בְּעַד אַהֲרֹן בָּעֵת הַהִוא…וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי ה' אֵת אַרְבָּעִים הַיּוֹם וְאֶת-אַרְבָּעִים הַלַּיְלָה אֲשֶׁר הִתְנַפָּלְתִּי… וָאֶתְפַּלֵּל אֶל-ה', וָאֹמַר, אֲדֹנָי ה' אַל-תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ.."

מנהיג חזק הוא מנהיג מתפלל. הוא יודע מאיפה באנו וממי צריך לבקש. מנהיג מתפלל זו לא בושה. זה חלק ממנהיגות.

7. צניעות ומרחב פרטי

ישנה שאלה מפורסמת: אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שמע את הנפילה, האם העץ אכן נפל? כנראה השאלה בצורה עדכנית להיום שואלת: אם הלכת למסעדה עם חברה ולא צילמת את המנה ועשית סלפי זוגי, האם אכן הלכת? התפיסה היום אומרת: לא צילמת/שיתפת/תייגת – לא היית.

הלוחות הראשונים ניתנו בפרהסיה: שור לא געה, ציפור לא צייצה. המעמד נצרב לדורות אבל נכשל, הלוחות נשברו. הלוחות השניים ניתנו במעמד אחר לגמרי, צנוע, כזה שלא מציירים בגני ילדים והלאה בכלל תמונות שלו:

ספר שמות:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, פְּסָל-לְךָ שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים; וְכָתַבְתִּי, עַל-הַלֻּחֹת, אֶת-הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר הָיוּ עַל-הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.  ב וֶהְיֵה נָכוֹן, לַבֹּקֶר; וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל-הַר סִינַי, וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל-רֹאשׁ הָהָר.  ג וְאִישׁ לֹא-יַעֲלֶה עִמָּךְ, וְגַם-אִישׁ אַל-יֵרָא בְּכָל-הָהָר; גַּם-הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל-יִרְעוּ, אֶל-מוּל הָהָר הַהוּא.  ד וַיִּפְסֹל שְׁנֵי-לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים, וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל-הַר סִינַי, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה', אֹתוֹ; וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.  ה וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן, וַיִּתְיַצֵּב עִמּוֹ שָׁם; וַיִּקְרָא בְשֵׁם, ה'.  ו וַיַּעֲבֹר ה'עַל-פָּנָיו, וַיִּקְרָא, ה' ה', אֵל רַחוּם וְחַנּוּן–אֶרֶךְ אַפַּיִם, וְרַב-חֶסֶד וֶאֱמֶת.  ז נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים, נֹשֵׂא עָו‍ֹן וָפֶשַׁע וְחַטָּאָה; וְנַקֵּה, לֹא יְנַקֶּה–פֹּקֵד עֲו‍ֹן אָבוֹת עַל-בָּנִים וְעַל-בְּנֵי בָנִים, עַל-שִׁלֵּשִׁים וְעַל-רִבֵּעִים.  ח וַיְמַהֵר, מֹשֶׁה; וַיִּקֹּד אַרְצָה, וַיִּשְׁתָּחוּ.

אמר ר' יצחק: בוא וראה כמה יפה צניעות לפני הקב"ה. שבשעה שנתן הקב"ה תורה לישראל, נתנה להם בפרהסיא … "כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם", "וכל העם רואים את הקולות", "ארץ רעשה", נתנה להם בפומבי גדולה. ירד משה והלוחות בידו ראה את העגל שעשו ישראל נטלן ושברן. וכיון שאמר לו הקב"ה: עשה לוחות אחרונים, אמר משה לפני הקב"ה: מי יעלה עמי? אמר: לא יעלה עמך שום בריה שבעולם, שנאמר: "ואיש לא יעלה עמך "… דע כמה יפה צניעות לפני הקב"ה.

אבל שימו לב מה רש"י מוסיף על כך:
"הלוחות הראשונות- על שניתנו בפומבי -לפיכך שלטה בהם עין הרע ונשתברו, וכאן אמר לו הקב"ה: אין לך יפה מן הצניעות"

היכולת לשמור על מרחב אינטימי גם בעידן בו הכל חשוף ופומבי, היא יכולת מבורכת. אין ברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. זה לא "אמונה תפלה", זה המתכון לבניית קשר אמיתי, קשר של קיימא. הפרסום הוא אנטיתזה של קשר מהסוג הזה

אורי אורבך נהג לומר "מי שמתחתן במדורי הרכילות גם עלול להתגרש שם".

8. תמיד אפשר לתקן

אומר המדרש: לא עשו ישראל את העגל, אלא ליתן פתחון פה לבעלי תשובה.

הרבי מלובביץ אמר כי עגל הזהב היה לכתחילה, ירידה לצורך עליה. במתן תורה קבלנו את התורה, ובחטא העגל קבלנו את התשובה. רצתה התורה להציע דרך לאנשים לחשב מסלול מחדש ולתקן את עצמם.

חזרה בתשובה מייצרת טביעות אצבע חדשות, מאפשרת להרחיב את הספקטרום, קיימת מחויבות להלכה, לתורה, למסורת, להר סיני, אבל לא העתק-הדבק, גם מי שנולד בבית דתי ובחר הוא חוזר בתשובה.

גם אביתר בנאי וגם עמיר בניון הוציאו השבוע סינגלים חדשים. אביתר את "פרגולה", בו הוא מתאר את ההתברגנות שלו, ועמיר את "השגחה פרטית", שיר שהוא שר בלשון נקבה ושנכתב ע"י אשתו, המשוררת מרים בניון. היצירה שלהם היא יצירה שיש בה חידוש. בדור שלנו יש לאנשים הללו תפקיד, הם סוג של גשר. הם יוצרים דברים שאחרים לא יכולים ליצור.

9. לא מוחקים את העבר, בונים על גביו

"לוחות ושברי לוחות מונחים בארון". היום כשדברים נשברים הם נזרקים, אבל בארון הקודש הניחו גם את השברים. לא רק כמזכרת עוון. על הארון הזה כתוב "והוא יוצא לפניהם במלחמה". האויבים ראו אותו ונסו מפני עם ישראל. הארון שיוצא מצהיר "אנחנו לא מתביישים שפעם קלקלנו, אנחנו מוכנים להודות על הטעות". אנחנו נופלים, וקמים.

10. לא צריך לרוץ לכתובה

עובד ומעביד, או שוכר ומשכיר, שצריכים כל יום לפתוח את החוזה ולבדוק, זו לא מצביע על קשר שעובד. העיקר לא חוקק בחוזה או בכתובה, העיקר חקוק בלב. קשר של אמת צריך להתנהל מעבר לחוזה. ר' ירוחם ממיר אמר לתלמידיו שאם הם חושבים שהם באו לישיבה ללמוד דברים חדשים, הם טועים, כי הדברים נמצאים בתוכם, והם באו רק למצוא אותם: "כל התורה נמצאת ומצויה חרוטה בלב כל אחד ואחד, ועבודת האדם היא להתעסק במה שנמצא בקרבו"