תקופת בחירות - השיעור השבועי - פרשת ניצבים תשע"ה

אחדות בשביל מה?

פרשת ניצבים מתחילה במעמד של "כולכם נצבים היום" – החל מראשי שבטיכם וכלה בחוטבי העצים ושואבי המים. אנחנו רגילים לדבר על אחדות, אבל הפרשה אומרת לנו, וכך אומר הרב חנן פורת, שאחדות זה לא מספיק. היא חייבת להיות למען תכלית מסוימת. אם אין מטרה משותפת – אחדות היא סתם התייפייפות. הנתיבות שלום – האדמו"ר מסלונים, אומר – תקראו את הפסוקים האלה על עצמכם. לפני שעוברים לשנה החדשה, שנבוא עם כל הרגעים שבהם היינו השנה – אלו שבהם עפנו על עצמנו והיינו בהם "ראשי שבטיכם" ואלו שבהם היינו על הפנים, חוטבי עצים במקרה הטוב. כל החלקים שלנו בנפש.

ארץ עם קוד

בהמשך הפרשה, הגויים מתפלאים – על מה ולמה הפכה הארץ לשוממה? ועונים בעצמם – משום שעזבו את ברית ה' אלוקי אבותם. יש פה דיבור מאוד גלוי וברור על שכר ועונש. על סיבה ותוצאה. שיש השגחה על ארץ ישראל. אנחנו רגילים להתפדח בכלל מהמחשבה שאפשר לעשות חשבון שמשהו קרה בגלל התנהגות מסוימת, זה נראה לנו פרימיטיבי, אנחנו בורחים מזה. אבל יש פה אמירה ברורה – יש קוד התנהגות מסוים שהארץ הזאת דורשת מאיתנו. זו לא כותרת שהוצאה מהקשרה.

איך נראית גאולה

פסוק מופלא מופיע בפרשה הזו: "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את דברי התורה הזאת". מה זה הנסתרות? דוגרי, אף אחד לא יודע מי הבנאדם ויראת השמיים שלו. התכוונתי הבוקר בשתי מלים בתפילה או שחשבתי רק על תוכנית הסיכום בערוץ הכנסת? צעקתי על בעלי והילדים בבית לפני שעמדתי כאן ודיברתי על ברית רוחב וברית עומק? אין לכם מושג. הרב מיכאל יהודה לפקוביץ אמר שרק שניים יודעים אם האדם ירא שמים: הקב"ה ובן הזוג.

יש פירושים שאומרים שהכוונה היא לעזוב את העיסוק בנסתר ובתעלומות – אלה תמיד יהיו. התפקיד שלנו הוא לקיים את הגלוי והידוע. ויש גם פרשנות שמדברת על הפרשנות שאנחנו נותנים לגאולה. בגלות היתה לנו תמונה ברורה לגבי איך צריכה להיות הגאולה. ובסוף הגענו לכאן והתחלנו להתווכח, על כל דבר. להתווכח ולראות אקס-פקטור. בשביל זה חזרנו לכאן? הרב הראשי דוד לאו יצא בשבוע שעבר ליום סיור בקיבוצים בצפון. בין השאר במזרע – קיבוץ שקיים 90 שנה ומעולם לא דרך בו רב ראשי. זה לא מסע המושבות ההיסטורי של הרב קוק, אלה מקומות שכבר יש שם בתי כנסת. ועדיין – היתה שם שיחה לא פשוטה.

בקיבוץ בית השיטה פגשו הרב והמשלחת את חנוך אלבלק מהגבעטרון, המבצע של "ונתנה תוקף" בלחן המיתולוגי של יאיר רוזנבלום. היום הוא בן שמונים, הוא הגיע למפגש עם הליכון. ביקשו ממנו לשיר קצת. הוא התחיל בקושי, התחזק תוך כדי, עד ששר את כל היצירה במשך ארבע דקות. וכל הנוכחים – דתיים, חרדים, קיבוצניקים – מצטרפים אליו. אפשר לראות את הקטע הזה כאן. המפגש הזה מתאים אולי גם לפסוק ומזכיר לנו שאיך תיראה הגאולה בדיוק – אנחנו יכולים לדמיין אבל לא לדעת.

מאדם הראשון ועד אולמרט

הרמב"ם לא קורא לתשובה מצווה. הוא מדבר על מצוות וידוי. הווידוי הוא חלק מרכזי בתפילה של הימים האלה. כשהייתי כתבת משפט, ישבתי ימים שלמים וצפיתי בעבריינים בדיונים. זה היה מדהים לראות שזה הדבר הכי קשה לאדם – להתוודות. אף אחד לא מסוגל להגיד – חטאתי עוויתי פשעתי, סליחה. זה מנגנון מאז אדם הראשון ועד למשפט אולמרט. אדם לא מוכן להגיד אנא ה', עשיתי את זה.

זה קשה כל כך, בגלל שאנחנו מספרים לעצמנו גרסאות. עלילות. צ'ארלס קולי – סוציולוג אמריקאי שכתב על תפיסת האחר, כתב שבכל אדם יש ארבעה אנשים: מי שהוא חושב שהוא, מי שאחרים חושבים שהוא, מי שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא ומי שהוא רוצה שאנשים יחשבו שהוא. הפער הזה גורם לנתק ולצביעות. הפער בין התפיסה העצמית שלנו גורם לקושי אמיתי בווידוי.

אכלו לך, אז מה

הפרשה שלנו תוקפת את גישת ה"אכלו לי שתו לי" – גישה שכל כך נפוצה אצלנו. וגם את זה אפשר לראות בתחום המשפטי. אנשים אומרים – גדלתי בבית כזה וכזה, קרה לי כך וכך. והכל יכול להיות נכון. ועדיין – בשורה התחתונה, לאדם יש בחירה חופשית.

זה הדבר הכי עוצמתי שהפרשה אומרת. והרמב"ם אומר: "רשות לכל אדם נתונה לו אם רצה להטות את עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, אם רצה להטות עצמו לדרך רשע הרשות בידו". הרמב"ם אומר שאין מין שני לאדם ביכולת הזאת: שיהא הוא מעצמו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ. אין מי שיעכב בידו. ועוד הוא מעליב את כולנו ואומר: "אל יעבור בדעתך מה שאומרים טיפשי האומות ורוב גולמי עם ישראל" – שהקב"ה גזר מי יהיה מה. "כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבנו או רשע כירבעם. הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזה דרך שירצה".

הרב שלמה וולבה, אמר בשנות ה-70 בשיחה עם תלמידי תיכון כך: "אני מאמין בגדלותו של האדם. באלוקים בני אדם רבים מאמינים, זה אינו דבר נדיר. אבל בגדלות האדם לא כולם מאמינים. אני מאמין". הרב וולבה מדבר על הכוח של האדם לשנות את העולם, לשנות את עצמו – לשלוט בעצמו. זה אולי המסר הכי חזק שאפשר לומר לנו בימים האלה, שמתקרבים לראש השנה וליום הכיפורים. אנחנו יכולים לבחור, ואנחנו יכולים לבחור בטוב.