עשרה עקרונות לשנה החדשה - השיעור השבועי - פרשת ניצבים תשע"ז

היום נקרא את פרשת ניצבים במלואה, הפרשה שאותה קוראים תמיד בשבת שלפני ראש השנה. אין בה מצוות עשה ולא תעשה אבל יש בה הכול. ביום האחרון בחייו של משה רבנו הוא משאיר לנו בפרשה את צוואתו, עשרה עקרונות שבטח לפני שנה חדשה צריך לחזור אליהם ולשוב אליהם. אני מתנצלת בפני פרשת וילך המרתקת, כדאי לעבור עליה, גם היא קצרה ומיוחדת, ברוח של ספר דברים, אבל אנחנו רוצים היום – באופן שהוא די יוצא דופן כאן – לעבור על כל פרשת ניצבים, בלי להשמיט אף פסוק. אז מה היא מלמדת אותנו?

1. אחדות / ברית אופקית

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.

מתי זה נאמר? רש"י: אתם ניצבים היום – מלמד שכינסם משה לפני הקב"ה ביום מותו, להכניסם בברית.

ויש פרשנים שמוסיפים ואומרים "היום" – זה ראש השנה. זה היום בו כולנו ניצבים לפני ה' אלוקינו, מכירים מהפיוט איך כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון.

שתי הפרשנויות נותנות לפרשה הזו המון משמעות. צריך להקשיב לה היטב.

ובכן, משה מכנס את כל בית ישראל, איש בל ייעדר, אף אחד לא נשאר באוהל, למעמד היסטורי. מבשר להם על הכול – חורבן וגלות, תשובה וגאולה, קיבוץ גלויות, וגם הפרשות הבאות הן המשך של אותו נאום. אבל לפני הכול – אחדות. ברית לאומית. אנחנו עם. עד עתה משה רבנו ליכד אותנו, עכשיו נכנסים לארץ, יש שבטים, יש נחלות, החבילה עלולה להתפרק, חיוני שתהיה איזו ברית שלא תתפורר חלילה, כל פוסט של יאיר נתניהו יכול לפרק אותנו, כל חמגשית. יש תנאים לאחדות הזו – קודם כל, כולם. אתם ניצבים היום כולכם. ושנית – הלאומיות היא הדבקות בה'. זה לא שיש לאומי ויש דתי. אתם ניצבים היום כולכם – לפני ה' אלוקיכם. ואם לא תתייצבו מולו לא תצליחו להדביק את עצמכם בדבק אחר.

ומה זה כולכם? משה לא מסתפק במילה כולכם אלא יורד לפרטים כדי שנבין שמדובר בבעלי תפקידים, אישי ציבור, אנשים נשואי פנים, אבל גם התינוקות, הטף, הנשים כמובן, הגר, וגם חוטב העצים ושואב המים. מהפרופ' ועד הסנדלר, מהטייקון ועד מנקה הרחובות.

אתם זוכרים איך משה רבנו לפני יציאת מצרים חס על כל כבשה? ככה הוא עולה להנהגה, כרועה צאן שאכפת לו מכל כבשה בעדר, גם כאן – החלשים בחברה הם חלק מהסיפור, כולם שותפים, התורה ניתנה לעם סגולה ולא ליחידי סגולה, זה משפט חשוב, גם ההמון, גם העמך, "האינטלגנציה חושבת שיכולה היא להיפרד מן ההמון, שאז תהיה יותר בריאה ברוחה, יותר אצילית במחשבתה. זוהי טעות יסודית!". הוא מסביר שיש בריאות טבעית אצל ההמון. הקרב בין אליטה לבין עמך. דוגמה מהשבוע: יושבת ועדה ומחליטה להתיר כדורגל בשבת. עיתונות הספורט מעודדת, התקשורת, בתי המשפט. אבל מה – תראו איזה יופי: 250 שחקני כדורגל מודיעים שהם לא רוצים לשחק בשבת. הם רוצים להיות עם המשפחה.

לסיכום החלק הזה – כרגיל, החסידות קוראת אחרת את המשפט הזה, באופן אישי יותר: אתם ניצבים היום כולכם – כל חלקי הנפש, אתה בשנה האחרונה הייתה ראשיך ושבטיך ואתה היית שואב מימך וחוטב עציך. עכשיו אתה ניצב מול ה' אלוקיך עם כל הירידות והעליות של השנה האחרונה. כל אחד שיושב פה היה ראשי שבטיכם, והיה חוטב עצים ושואב מים. אנחנו מתייצבים עם כל החלקים האלה שבתוכנו – לשנה החדשה.

3. "ברית עומק"

עד עכשיו דיברנו על ברית רוחב, על כל מי שחי וקיים, כאן ועכשיו. אבל עכשיו נציג מישור נוסף של הברית הזו: העבר והעתיד. תראו איזה ניסוח נפלא:

וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת, כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי ה' אלוקינו, וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.

רש"י – ואף עם דורות העתידים להיות!

תדמיינו ציר אופקי וציר אנכי, אחד של כל מי שהוא חלק מהברית הזו, וצאצאיו וכל צאצאי צאצאיו עד היום, ואחד – של מי שכבר נפטר ושל מי שטרם נולד.

אני לא יודעת מה המקור לסיפור היפה הבא: באחד הדיונים הבינלאומיים על חלוקת הארץ, שאל בן גוריון את יצחק טבנקין, שהיה מאבות התנועה הקיבוצית, כיצד עליו להחליט. טבנקין השיב לו: "עליי להתייעץ". למחרת חזר טבנקין לבן גוריון ואמר לו לא להסכים להצעה הבינלאומית הזו. בן גוריון שאל את טבנקין עם מי התייעץ, וטבנקין השיב: "התייעצתי עם הסבא שלי שכבר נפטר, ועם הנכד שלי שעוד לא נולד". כלומר, התייעצתי עם העבר ועם העתיד, שיש לי אחריות כלפיהם, גם אם הם לא נוכחים כאן פיזית.

3. עבודה זרה / לא להתבלבל

כִּי אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְאֵת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בְּקֶרֶב הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עֲבַרְתֶּם. טז וַתִּרְאוּ אֶת שִׁקּוּצֵיהֶם וְאֵת גִּלֻּלֵיהֶם עֵץ וָאֶבֶן כֶּסֶף וְזָהָב אֲשֶׁר עִמָּהֶם. יז פֶּן יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ שֵׁבֶט אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם ה' אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת לַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם פֶּן יֵשׁ בָּכֶם שֹׁרֶשׁ פֹּרֶה רֹאשׁ וְלַעֲנָה. יחוְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה אֶת הַצְּמֵאָה. יט לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. כ וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה.

יש פיתוי לנטוש את דרך המלך ולייסד דרכים חדשות. לא מדובר רק על פסלים אלא על כל סוג של עבודה זרה, על בלבול תרבותי, מה העיקר ומה הטפל.

4. חורבן

וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ. כב גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וצביים [וּצְבוֹיִם] אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ. כג וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה. כדוְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.כה וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם. כו וַיִּחַר אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה. כז וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. 

אנחנו בעיצומה של כריתת ברית מרגשת, ופתאום מוקדשות מילים מזעזעות לתיאור חורבן טוטאלי שיפקוד את הארץ בעקבות הפרת הברית. התורה מדגישה ומגדילה את החורבן, כי היא לא מתארת אותו בעיני אותו הדור, שחווה אותה על בשרו, אלא בעיני אותו "דור אחרון", שיצפה בארץ אחרי אלפי שנות גלות, יהודים ולא יהודים כאחד יסתכלו על הארץ המוכה וישאלו למה. איזה ציור נורא של ארץ ישראל. איזה ציור אמיתי של ארץ ישראל לאורך הדורות. נוסעים ומבקרים רבים ביקרו בארץ לאורך הדורות והתרשמו בדיוק כך. העדות המפורסמת ביותר היא כמובן של מרק טוויין, הסופר הנודע שסייר בארץ ישראל ב-1867 (תרכ"ז), מאה שנה בדיוק לפני מלחמת ששת הימים, ושלח רשמים לעיתון אמריקאי. לימים הרשמים פורסמו בספר עם שם ציני: "מסע תענוגות לארץ הקודש". תענוג לקרוא, תענוג לראות כיום איך הכול השתנה, העיתונאי אריאל שנבל יצא לאחרונה למסע מרתק בעקבות טווין לראות מה נשתנה.

"ארץ ישראל יושבת בשק ואפר, כאילו מרחף עליה כישוף של קללה, ששדפה את שדותיה, ארץ ישראל שוממה היא, חסוכת-חמדה, כאילו אינה שייכת כלל לעולם הזה… הגענו בשלום להר תבור. כל הדרך לא ראינו נפש חיה, בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח…".

ממש כמו שכתוב, "הנוכרי אשר יבוא מארץ רחוקה" מגיע ובמו עיניו רואה את הארץ. אגב הפרשנים – הרמב"ן למשל – מסבירים שהקללה היא גם ברכה. האויבים שלנו לא ימצאו מנוח בארץ הזו, לא יצליחו לפתח אותה ולהפריח אותה. רבנו בחיי כותב: "ויש בזה סימן גדול לישראל, שמיום שחרבה לא קיבלה אומה ולשון, ולא תקבל, עד שישובו אפרוחיה לתוכה".

ביטוי שחוזר פה – דור אחרון. מה זה אומר דור אחרון? שיהיה סוף לשממה הזאת, יהיה דור שיהיה דור אחרון לחורבן כלומר דור ראשון לבניין.

היינו בעבודה זרה ועברנו לחורבן, עוד מעט נגיע לתשובה ולבניין אבל באמצע – מסתורין.

5. מסתורין

הַנִּסְתָּרֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

פתאום הפסוק הזה. נסתרות. בין כל הטלטלות, גלות, שואה, אינקוויזיציה, הסופה השבוע – מישהו יודע למה ומדוע? המציאות מורכבת. ראינו מנהיגים חילונים מקימים מדינה, ילדי תימן, כל מה שקורה בתקשורת ובתרבות, אין לנו פרשנות מדויקת, החיים הם לא ספר מתמטיקה. אז מה עושים? הנסתרות לה' אלוקינו, והנגלות לנו ולבנינו עד עולם – לעשות את כל דברי התורה הזאת. נשאר לנו רק לדבוק בתורה, לא משנה מה.

6. תשובה

וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. 

עד עכשיו זה הלך חד כיווני, ירידה ועוד ירידה ועוד ירידה, מחורבן לחורבן, ופתאום יש בשורה אדירה – אפשר לשוב!

מיצג של כ-15 מיליון גרעיני חמניה שעשויים מפורצלן ופרוסים על הרצפה הפך לאטרקציה המרכזית בתערוכה של האמן הסיני איי ויי ויי שמוצגת בימים אלה במוזיאון ישראל. הגרעינים, שיוצרו בשיטה מסורתית בעבודת יד בכפר סיני קטן, מעוררים השתאות, ובמוזיאון הגדירו שתי פינות שבהן המבקרים יכולים למשש ולהרגיש אותם. אלא שאחד המבקרים לא עמד בפיתוי ופילח שניים הביתה.

במוזיאון כמובן לא שמו לב, עד שלאחרונה התקבלה מעטפה ובה שני גרעינים ומכתב חרטה. "למוזיאון שלום רב, ב-17.8 משפחתי ואני ביקרנו במוזיאון, היינו בגרעינים של אי וייויי. לקחתי שני גרעינים מהגרעינים שאפשר היה לגעת בהם", כתב המפלח. "כאשר לקחתי את הגרעינים בעצם גנבתי יצירת אמנות שאנשים השקיעו בה את הנשמה. ברגע שלקחתי את הגרעינים ראיתי את זה כ'כולה' שני גרעינים אבל כדי שאני אוכל לראות בכלל את שני הגרעינים האלה אנשים עבדו כמו 'חמורים'. אני מצטער מעומק לבי על הנזק שגרמתי. אני לא חותם את שמי מרוב בושה על המעשה שעשיתי, והנני מתחייב כי מעשה זה לא יחזור על עצמו".

7. שיבת ציון, קיבוץ גלויות

תשובת האדם ושיבת ציון קשורות, ובענק: איך שתתחיל הוא יתלהב וישיב.

וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. ד אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ. הוֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ.

רש"י: ושב ה' אלוקיך את שבותך – היה לו לכתוב 'והשיב את שבותך'. רבותינו למדו מכאן, כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלים – הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עימהם. בפסוקים האלה מצאו יהודים נחמה במשך אלפי שנים, ואמרו לעצמם: זה עוד יגיע. אגב הפסוקים מנחמים בעיקר אחרי הקללות והתוכחות של פרשת כי תבוא בשבוע שעבר. יש בשורה בקץ הגלות. אבל זה קורה במקביל בלב של האדם ובמפה הגיאוגרפית – תשובה.

"אמר רבי יוחנן: גדול קיבוץ גלויות כיום שנבראו בו שמיים וארץ" (מסכת פסחים). עד כדי כך. זה לא מוגזם? לא, כי מה הפלא הגדול בקיבוץ גלויות? קצת כמו בחזון העצמות היבשות, זה תהליך של חיות, כמו בריאת העולם ובריאת האדם מהעפר, כך בוראים מהעפר של הגלות את העם מחדש, תהליך שהוא מעל לחוקי ההיסטוריה, כמו בריאת העולם הייחודית, כך כל עם שגלה ונדד בסופו של דבר נטמע, הדור השלישי כבר ראה בארץ החדשה מולדת, והנה יש פה מרידה בחוקי הטבע,

8. תשובת הלב

וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ

״את לבבך ואת לבב״: ראשי תיבות אלול, הלב, כמה קשה לעורר את נקודת הלב, חוזרים בתשובה מלהיבים באלול, נדמה לנו שחוזרים בתשובה יעזרו.

הרב יוני לביא  כותב להם:

"אתה מחפש מהפך לימים הנוראים? נסה פשוט לשנות את קנה המידה. במקום לבחון את עצמך בשאלה 'האם אני עושה דברים', שאל את עצמך 'איך אני עושה אותם'. אני מתפלל? מעולה. האם אפשר כבר לסמן וי? ממש לא. תפילה יכולה להראות כמו טקס מייבש וחד-גוני של דקלום טקסט עתיק שכתוב בסידור, והיא יכולה להיות חוויה עמוקה של מפגש עם ריבונו של מעולם, משהו שייגע בי עמוק בפנים ויחולל בי שינוי פנימי. אם נעבור תחום אחר תחום בחיים שלנו – שבת, לימוד תורה, כיבוד הורים, צניעות וכו', ונבחן אותם בסולם ה'איך', נגלה פתאום שעולמות חדשים נפתחים בפנינו. מי שהתחיל להיות דתי בגיל שנתיים אצל הגננת שולה, חייב לבדוק את עצמו כל שנה מחדש, האם למרות שגדל והתפתח מהרבה בחינות – הדתיות שלו לא נשארו מאחורה, ילדותית ולא מפותחת – בת שנתיים… נורא מפתה ללכת בקטנה. להיות טכנוקראט של הקב"ה ולסמן וי על כל מיני סעיפים בשולחן-ערוך. אבל זה בדיוק כמו לנסוע על הילוך ראשון כשאתה אוחז בין הידיים הגה של מכונית מרוץ. אל תוותר ואל תזלזל באף אחד מהדברים הטובים שאתה עושה מאז היית ילד. זה ממש נפלא. אלא שזו רק נקודת הפתיחה. מכאן צריך להתחיל להשקיע לבד".

9. סדר קוסמי

וְנָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ. ח וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל ה' וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְו‍ֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. ט וְהוֹתִירְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטוֹבָה כִּי יָשׁוּב ה' לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ. י כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.

אומר הרש"ר הירש – זו ההבטחה ההיסטורית מימי אברהם אבינו, הבריאה תתנהל כמו שהיא צריכה, ברכה וקללה, הכל מתאמת:

"משפטים אלה ברורים ואינם משתמעים לשני פנים, והם מכחישים את כל הרואים את ישראל ותורתו כמיושנים. ישראל והתורה אינם שרידים של עבר מת אלא הם מעורים בהווה החי וצופים לעתיד. רק אם נכיר ונעריך את האמת הזו ונתמסר בשמחה לייעוד הזה – נמצא את הדרך".

10. בחירה חופשית

יא כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. יב לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יג וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. יד כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ. 

טקסט כל כך יפה שלא נעים לפרש, יפה כפי שהוא, ובכל זאת, על מה מדובר? איזו מצווה היא כזאת שהיא לא בשמיים ולא מעבר לים אלא קרובה? יש פרשנים שטוענים שמדובר על כללות התורה (רש"י, רבנו בחיי, רבנו יונה, אבן עזרא) ולעומת זאת יש פרשנים שטוענים שהדברים מכוונים למצוות התשובה (רמב"ן, ספורנו ועוד). מכל מקום, זה אפשרי, זה בידך, יש לך בחירה חופשית. והפסקה הבאה רק מבססת עוד יותר את עיקרון הבחירה החופשית:

טו רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. טז אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. יז וְאִם יִפְנֶה לְבָבְךָ וְלֹא תִשְׁמָע וְנִדַּחְתָּ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַעֲבַדְתָּם. יח הִגַּדְתִּי לָכֶם הַיּוֹם כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. יט הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. כ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ לָשֶׁבֶת עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם.

רש"י: ובחרת בחיים – אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: 'בחר לך חלק יפה בנחלתי', ומעמידו על החלק היפה, ואומר לו: 'את זה ברור לך'.

לא צריך פירושים. זה כל כך יפה וכל כך מובן מאליו. חיים, טוב, ברכה, אהבה, בחירה, דבקות, ארץ ישראל, אברהם יצחק ויעקב בסוף.

לסיכום: 10 עקרונות לשנה החדשה:

ברית רוחב

ברית עומק

עבודה זרה

חורבן

נסתרות

תשובה אישית

שיבת ציון

תשובת הלב

סדר קוסמי בעולם

ובחירה חופשית