רוצה לקבל עדכונים למייל?

נשמח לשלוח לך באופן אישי סיכום שבועי מצוות האתר:

הראשון שזיהה - השיעור השבועי - פרשת לך לך תשע"ז

להורדת קובץ שמע לחצו כאן

השבוע הזה, של פרשת לך לך, מכונה בחסידות "השבוע השמח באמת". לפרשת בראשית הייתה התחלה טובה, בריאת העולם, אבל סוף רע – חטא העגל. לפרשה שאחר כך, נח, הייתה התחלה רעה – המבול, אבל סוף טוב – הולדת אברהם. בפרשה הזו צועדים עם אברהם יד ביד, ומקבלים ממנו כח.

אברהם אבינו היה הראשון שזיהה. מה שאנחנו רואים בפרשה, באופן די מקרי ומפתיע, מזכיר את החדשות המטלטלות של היום. אברהם אבינו נלחם נגד כל התפיסות של תקופתו, עוזב את הדרך הגלובלית, את הרעיונות האוניברסלים, ואומר "יש מקום לזהות ייחודית, ללאומיות, לקהילה, למשפחה, לעם ולארץ".

אנחנו מקבלים בפרשת לך לך את הזהות היהודית שלנו, לא מתוך לאומנות ולא מתוך גזענות, ולא מתוך שנאת האחר ושלילת מיעוטים, אלא להיפך. אברהם אבינו מספר סיפור אחר לגמרי. "ונברכו בך כל משפחות האדמה", כלומר – קודם כל תדע מי אתה כדי שתוכל להשפיע ברכה לכל הסובב אותך. בשבוע שנראה שהעולם השתגע, אולי כדאי שנתחיל לייצר אלטרנטיבות. זה הזמן של היהדות גם להגיד משהו על זהות.

מיהו אברהם? מה יש בו? את מה הוא היה הראשון לזהות?

זו שאלה שאלפי שנים הפרשנים שואלים, כי הפרשה מתחילה בצורה מאוד מפתיעה שממש מעוררת בנו את השאלה הזו:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.  ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.

למה הוא נבחר? ועוד יותר, למה לא מגלים לנו למה נבחר?
ללא ספק שאלות קריטיות על מהות המאמין ומהות התורה

ובכן, לא סתם זו שאלה פתוחה – לפעמים התורה לא מגלה כדי שנקרא טוב וננסה בין השורות להבין, מה יש בו ומה יש בנו, צאצאיו? הפרשה עצמה מגלה לנו לאורך העלילה מדוע הוא נבחר להיות מודל השראה. נעסוק השיעור בשש תכונות או יכולות או כישרונות שלו וב"ה גם שלנו, שחוללו את המהפכה האברהמית של המורה הגדול של כל האנושות.

1. מאמץ אנושי גדול

את התשובה הראשונה שמעתי בשיעור של הרב עופר גיסין, הוא מסביר שלא הייתה פה בחירה שרירותית או התגלות פתאומית, אלא עמל, מאמץ פנימי עמוק. זה היהודי הראשון וזה המודל, לא לחכות לאותות ולהוקוס פוקוס, צריך ללמוד להיות אדם שחותר וחופר ומגיע לדברים מעצמו. "לך לך" משמעו לך ל…לך. אתה היעד. הגעת ליעד, עכשיו תבדוק ותלמד ותתאמץ. לך לעצמך, לך לנפשך, לך אל תוכך. תכיר את עצמך. הרב וולבה נהג לומר "אוי לו לאדם שלא מכיר את חסרונותיו, אבל יותר נורא זה אדם שלא מכיר את מעלותיו". תכונות הם כלי עבודה, צריך להכיר אותן.

לפני שמונה מאות שנה מתאר הרמב"ם בלשונו הזהב את התהליך שאברהם עובר:

"כיון שנגמל איתן זה, התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, והיה תמה:  היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד, ולא יהיה לו מנהיג; ומי יסבב אותו, לפי שאי אפשר שיסבב את עצמו.  ולא היה לו לא מלמד ולא מודיע דבר, (לא היה לו אברהם אבינו) אלא מושקע באור כשדים בין עובדי עבודה זרה הטיפשים.

ואביו ואימו וכל העם עובדים עבודה זרה, והוא היה עובד עימהן.  וליבו משוטט ומבין, עד שהשיג דרך האמת, והבין קו הצדקמדעתו הנכונה; וידע שיש שם אלוה אחד, והוא מנהיג הגלגל, והוא ברא הכול, ואין בכל הנמצא אלוה חוץ ממנו".

(הלכות עבודה זרה פרק א)

כלומר – אתה בן של אברהם אבינו? קדימה: תסתכל תשאל תבדוק תתאמץ. לא חכמה רק להיות צאצאי אברהם אבינו, כך נולדנו, צריך לשאוף להיות תלמידי אברהם אבינו. לממש את האברהמיות, לחפש את דרך האמת וקו הצדק. להסתכל סביב, לחשוב, לחפש דרך. "מתוך כל סוגי העצלות", נהג לומר הרב אפרים צוקרברג ז"ל, ראש ישיבת תפארת צבי, "הגרועה מכולם היא עצלות במחשבה".

אני רוצה לחדד עוד יותר את הנקודה הזו – תראו ביאור מפתיע שמופיע בדברי השפת אמת:

'לך לך' שנאמר מה' יתברך לכל האנשים תמיד… ואברהם אבינו שמע וקיבל".

מה מיוחד? כולם יכלו לשמוע, הקריאה הזו מהדהדת לכולם, אבל הוא היחיד שהתחבר לתדר.

2. עצמאות מול הסביבה

אברהם אבינו לא פעל בוואקום אלא נגד סביבה שלמה – נלחם, שכנע, שבר פסלים של אלילים, התחיל ללמד אנשים. הוא חתר תחת הממסד (שהיה מזוהה עם עבודה זרה), כאשר הוא המאמין היחיד. אברהם אבינו כונה "אברהם העברי" – כל העולם מעבר אחד ואתה מהעבר השני, רבי נחמן מוסיף – "וכן כל הרוצה להיכנס לעבודת השם".

ואין זה עניין פעוט. נציץ שוב ברמב"ם (הלכות דעות):

"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר רעיו וחבריו, ונוהג כמנהג אנשי מדינתו. לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם. ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחושך כדי שלא ילמד ממעשיהם"

הדבר שהכי משפיע על האדם הוא הסביבה.

הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּו, כתב טשרניחובסקי. היום ניתן לומר: האדם אינו אלא תבנית הפיד שלו – את הנוף הוא לא רואה, כי הוא שקוע בסמרטפון. הפיד מהווה את הסביבה החברתית החדשה וקובע על מה צוחקים, מה פתאטי, מה מגניב, ממה צריך להזדעזע. אם כל חברי הפיד שלך מצביעים מרץ, לא פלא שאתה בשוק שהיא לא קבלה לפחות שמונים מנדטים.

לכן אומר הרב יהודה אשלג 'בעל הסולם' כי הבחירה היחידה כמעט שיש לאדם, היא הבחירה באיזה סביבה לחיות. משם הכל מושפע כבר מהסביבה שבחרת.

המלחמה של אברהם היא המלחמה להיות אחר. אברהם מנחיל לנו את זה לדורות, אלפי שנים של להיות אחרים מכל התרבות הסובבת. הפרשה מתארת לנו כיצד הוא נלחם על דעותיו, מתנתק בלי בושה כשיש קונפליקט אידאולוגי (ממשפחתו, ובהמשך מלוט אחיינו, מישמעאל והגר). אברהם הוא אמנם המקרב הכי גדול ומלמד את כולם תורה ומכניס את כולם לאמונה החדשה שלו, אבל יודע גם לשים קווים אדומים ברורים ולהיפרד ולהתרחק.

איך מיישמים בפועל? מתאמנים. המילה אמונה מופיעה פעם ראשונה בפרשה. אברהם מאמין אבל אמונה דורשת אימון, שוב ושוב, חוזרים לרמב"ם שמדבר בדיוק על אברהם, תראו:

"וכיצד ירגיל אדם עצמו בדעות אלו עד שייקבעו בו? יעשה וישנה וישלש במעשים שעושה ויחזור בהן תמיד, עד שיהיו מעשיהן קלים עליו ולא יהיה בהם טורח, וייקבעו הדעות בנפשו… הדרך שאנו חייבים ללכת בה נקראת דרך ה', והיא שלימדה אברהם אבינו לבניו, וההולך בדרך זו מביא טובה וברכה לעצמו, שנאמר: 'למען הָבִיא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו"

3. תזוזה תמידית

"אין מנוחה לצדיקים" – מנוחה מאפיינת רשעים, ראיתם אי פעם בתורה "והם חיו באושר ועושר"? אין לאבות ולאמהות אפילו רגע אחד כזה. הם כל הזמן בפעולה, כל הזמן משתנים, גם אחרי שגילו את האמת צריך לעבוד. אם נרפרף על הפרשה, נראה שאברהם לא נח לרגע. הולך ממקום למקום, בונה מזבחות, עובר נסיונות, יוצא למלחמות, כורת בריתות. סיפור רודף סיפור. אין מנוחה לצדיקים.

על נח נאמר: "את האלוקים התהלך נח", ועל אברהם: "התהלך לפני והיה תמים". בשניהם יש אלוקים ויש הליכה, אבל הבדל של שמיים וארץ – נח הולך עם אלוקים, אבל לאברהם אלוקים אומר – אחריך, התהלך לפני, תיישם אותי במציאות, תיקח את התורה לתוך כל חלקי החיים שלך לכל מקום.

בנקודה הבאה נראה איך אברהם עושה את זה.

4. חסד ויושר 

כל פעולותיו של אברהם נראות לכאורה בלתי קשורות, אבל אם נעיין בהן לעומק נבחין שיש בהן חוט מקשר. אברהם מלמד אותנו, דרך פעולותיו, יחס אחר לגמרי לרכוש, ויחס אחר לגמרי לאדם. אפשר לקרוא לזה "חסד ויושר".

אנחנו רואים את זה באוהל של אברהם אבינו שהיה מחולק לארבעה פתחים, כדי שאם יגיע עני וירצה לאכול או לשתות, הוא לא יצטרך אפילו להקיף אותו. רואים זאת בערבות הדדית ללוט, בן אחיו, שיצא להציל אותו מהשבי, מצד שני הוא לא מוכן שרועי לוט יאכילו את צאנם בשדות של אחרים, ועל כך הם נפרדו. גם במלחמה הוא מלמד דיני מלחמה יהודית – הם יוצאים למען שמם, הוא רק למען הצלת לוט, הם חושבים שהוא רוצה רכוש הוא רוצה את הנפש, זו שפה אחרת.

אומר לנו הנצי"ב (הרב צבי יהודה ברלין, ראש ישיבת וולוזין):

"זה הספר הנקרא ספר בראשית נקרא 'ספר הישר', וזה היה שבח האבות, שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה' באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים. שהתנהגו עם אומות העולם, אפילו עם עובדי אלילים מכוערים, מכל מקום היו עמם באהבה וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה. כמו שאנחנו רואים כמה השתטח אברהם אבינו להתפלל על סדום. וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ, מה ששייך לקיום העולם המיוחד לזה הספר, ולכן נקרא שמו ספר הישר, על מעשה האבות".

דרך ארץ קדמה לתורה: ספר בראשית מלמד אותנו דרך ארץ וספר שמות תורה.

5. הקשר לארץ

אברהם ראה ראשון את הארץ, וכולנו הצטרפנו לחוויה שלו. אמרנו קודם "אין מנוחה לצדיקים", לא מחפש מקום של מנוחה. תראו איזה מדרש מדהים, המתאר סיפור מהפכני, לא הארץ בחרה באברהם, אלא אברהם בחר בארץ:

"בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהריים ובארם נחור ראה אותם אוכלים ושותים ופוחזים, אמר – הלוואי לא יהיה לי חלק בארץ הזאת. כיוון שהגיע לסולמה של צור ראה אותם עסוקים בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידוראמר – הלוואי יהא חלקי בארץ הזאת. אמר לו הקב"ה – "לך אתן את הארץ הזאת".

(מדרש בראשית רבה)

כשאברהם רואה אנשים מבזבזים זמן, מבלים סתם, אוכלים, שותים ופוחזים, משתכרים, מהמרים, מקללים – לא זו הארץ שלי. אבל כשראה אנשים פשוטים (עוד אין תורה) מרוכזים, ניכוש בשעת ניכוש, עידור בשעת עידור, עובדי אדמה, חקלאות זו אמונה, אמר כזו אני רוצה.

"סולמה של צור" זה לא מונח מיסטי, יש מקום כזה, בין ראש הנקרה ללבנון, בו רכסים מתפתלים שנראים כמו סולם (הייתה בעבר מועצה אזורית סולם צור. החא התאחדה עם עוד מועצות, וכך קמה "מועצה אזורית מטה אשר"  – על שם נחלת שבט אשר שגר שם).

כמובן פרשנינו בחסידות ובכלל – סולם – מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, הוא בחר בארץ מתוך פשטות, עמל, מסירות, נאמנות, ובא להוסיף אמונה ותורה על זה –  "סולמה של צור". זה מה שאברהם בא לעשות כאן, לחבר בין שמיים לארץ.

נדודים וגעגוע לארץ ישראל זו חוויה שצרובה לכולנו בדנ"א. 4000 שנה אחר כך רחל המשוררת כותבת קטע יומן בשם "על שפת כנרת" בו היא מספרת על המפגש הראשון עם הכנרת:

"אומרים, סגולת פלאים למים ההם: מי ששתה מהם אך פעם, שוב ישוב אליהם. האם לא על כן עורגים הבנים בנכר אל חופי הכנרת השקטים, יען כי אבותיהם הרוו כאן את צמאם?… לא מראה נוף הוא ים-כנרת, לא פיסת טבע בלבד – גורל עם התלכד בשמו. באלפי עיניים יביט מתוכו עברנו אלינו, באלפי שפתים ישׂיח ללב. צעדנו על גבי האדמה, השומרת את עקבות פעמיו של אברהם אבינו, הקשבנו הד דבר אלוקים בשכבר הימים: "וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ". 

בכל מפגש של יהודי עם ארץ ישראל, אומרת רחל, יש הדהוד של אותו מפגש של אברהם אבינו.

6. חינוך

אחרי שכל התכונות שפירטנו נמצאות בו, זה לא מספיק לו – את כל זה הוא רוצה להעביר הלאה, אברהם הוא המורה והמחנך הראשון בתולדותינו. את אברהם העריצו, הוא היה מודל לחיקוי, כשראו מעשיו אמרו עליו "נשיא אלוקים אתה בתוכנו". למול הסטנדרטים המוסריים המפוקפקים של מנהיגים בתקופה האחרונה, הפרשה מציבה מודל של מנהיג אמיתי.

לפני כמה זמן קראתי פה כמה שורות מתוך מכתב של הרב קוק, ציינתי שזה מכתב תגובה לעורך עיתון חבצלת, אבל על מה הוא מגיב על מה הוא מתלונן ורוצה לתקן ומה הסיפור של האגרת הזו, איני יודעת. אמרתי שמי שיש לו גליונות ישנים של חבצלת בני בערך מאה שנה שיגיד, ובכן, יש מי שנענה לקריאה. הרב יונה גודמן שלח לי מייל:

סיון שלום,

בשיעורך השבועי שאלת מדוע הרב קוק טרח לכתוב 'מכתב למערכת' עיתון ומה היה הרקע לכתיבתו. אשתדל להתייחס בשיא הקיצור:

באותה שנה הקימו לראשונה את בית ספר תחכמוני ביפו ובו שילוב של לימודי תורה בצד לימודי חול. בשמחת תורה תרס"ט (1909) ביקר הרב קוק במקום ובירך אותם. דיווח על כך הופיע בעיתון חבצלת מספר 11. מהדיווח העיתונאי עלול היה להשתמע שהרב קוק בברכתו מייחס חשיבות זהה ללימודי התורה וללימודי החול.

על כן, בגיליון 18 הוא כתב מכתב למערכת שפורסם בעמ' הקדמי, בו הבהיר את משנתו והציב את התורה במרכז ואת לימודי החול כאמצעי לרכוש מקצוע, שהוא דבר משני. לימים המכתב צורף לאגרותיו, וזה למספר 'קע'. תלמידיו מכנים את האגרת "אגרת החינוך" כי הוא מבהיר בו יסודות חשובים בחינוך יהודי.

בסופו של המייל הוא מוסיף מספר תובנות בציר שבין תקשורת לתורה, אביא אותן בקצרה:

  1. שימי לב עד כמה קשה לדווח אמת נטולת פרשנות

  2. ראי איך רב טורח ומגיב לעיתונות באריכות ורואה בה חשיבות

  3. ראי איך העיתון נותן לרב פתחון פה, מפרסם את המכתב במלואו, ונותן לרב להביע עמדתו.

  4. שימי לב לתאריך, חודש חשוון תרס"ט, כלומר החודש לפני 107 שנים, וכל האתגרים הללו עדיין לא השתנו.

ביבי ואילנה דיין זה כלום לעומת הרב קוק וישראל דב פרומקין, עורך עיתון החבצלת. כל העמוד הראשון הופקע לתגובה של הרב קוק, אותה ביקש שיביאו במלואה. בזכות אותה טעות של עיתונאי זכינו לאגרת החינוך – ועל מי הוא כותב שם? על אברהם אבינו:

"מכתב עתי לחדשות לספרות ולמדע ולכל דבר הרצוי לאיש יהודי,

עורך נכבד ואהוב שלום וברכה, מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר. מאז אשר החל אברהם אבינו לקרוא בשם ה', הייתה לנו לנחלה, כי כל מה שתהיה מושרשת בליבו של אדם יותר הקריאה בשם ה' – כן יגדל טובו ויושרו, ויהיה יותר מאושר לעצמו ולחברה כולה. כנסת ישראל נתייחדה מכל האומות להרים ברמה את הדגל של החלטה זאת בעולם, שהטוב והיושר של האדם היא התכלית היותר נשגבה שלו… על כן לקח מקום בראש החינוך הישראלי תלמוד תורה, ודווקא תלמוד התורה, ולא ידיעות אחרות, שאין מטרתן כי אם להכשיר את האדם למלחמת החיים, ולא לעשותו טוב וישר לפני ה' ואדם. זאת היא הדרך העתידה אשר בה הלכו אבותינו מעולם

ועל פי דרך זו נשמר שם ישראל בעולם. הכשרת האדם למלחמת החיים נחשבה למדרגה השנייה של החינוך ולא לעצם מטרתו"

אברהם אבינו, לפי הרב קוק, משנה את הפורמט בכל הנוגע לחינוך. החינוך אותו הנחיל אברהם הוא בראש ובראשונה חינוך לטוב וליושר.

זהו סיפור עוצמתי על כוח של תקשורת וכוח של כל מילה ושל פרשנות, אבל גם של יחסים אחרים שיכולים להיות בין התורה לבין התקשורת, יחסים של כבוד הדדי, של פתחון פה ורצון להביא דברים מדויקים ונכונים ולא רק להוציא כותרת.

נסכם: התחלנו בחיפוש העצמי, לך לך, ובהבנה שאתה חייב להתאמץ, המשכנו אל העמידה מול הלחץ הסביבתי הגובר וה"מה יגידו" בפיד ובחבר'ה, דיברנו על תזוזה תמידית - אין מנוחה לצדיקים וככה זה צריך להיות, אחר כך על החסד והיושר, הקשר האינטואיטיבי לארץ ישראל, ולסיום על חינוך לטוב וליושר.

על כל אלה – אנחנו קוראים לאברהם "אבינו" ומקווים להיות גם צאצאיו וגם תלמידיו ההולכים בדרכיו. תודה רבה לכם. בשבוע הבא נמשיך ב"ה עם אברהם אבל לסיפור חדש לגמרי, פרשת וירא. תודה.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.