שלושה כלי נשק במלחמת החיים – השיעור השבועי מערוץ 12 – פרשת כי תצא תש"פ

"כי תצא למלחמה על אויבך" – כך מתחילה פרשת השבוע. הפרשה כולה נותנת לנו כלי מלחמה. החיים הם מלחמה. גם אם מלחמה אמתית לא מתנהלת כרגע, אנחנו במלחמת תרבות, מלחמה על הערכים שלנו. אנחנו נלחמים כדי שהעולם הזה יהיה טוב יותר והפרשה נותנת לנו הכי הרבה כלים שיש. זו הפרשה עם הכי הרבה מצוות בכל התורה כולה, 74 מצוות מופיעות בפרשת "כי תצא".

פרשנים רבים מחברים את הפרשה לחודש אלול שגם הוא חודש של מלחמה – מלחמה בטבע, בשגרה, ניסיון לשיפור עצמי, לייצר גרסה טובה יותר של עצמנו לקראת השנה החדשה.

1. השבת אבדה

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ... וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל אֲבֵדַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם".

רש"י: לא תוכל להתעלם –  לִכְבֹּשׁ עֵינְךָ כְּאִלּוּ אֵינְךָ רוֹאֶה אוֹתוֹ.

לא כתוב "אסור לך להתעלם", "לא יפה להתעלם", אלא "לא תוכל להתעלם". הרי אנחנו יכולים להתעלם אם נרצה. ובכן, המטרה היא שתחנך את עצמך למצב בו לא תהיה מסוגל להתעלם. התורה רוצה שעל ידי המצוות נשנה את האופי שלנו. המטרה היא להשריש בנו את הדברים, שהמצוות יהפכו להיות חלק מהאישיות שלנו, עד שלא נוכל להתעלם. מצאת חמור, מצאת כלב, מצאת שמלה, מצאת טאבלט – כדי לפתח את האישיות צריך "השב תשיבם". זה לא קל, עוד פעם ועוד פעם, אבל מצווה גוררת מצווה, לא רק כמותית אלא איכותית. בסוף אתה תשתנה.

רבי משה אלשיך כותב על כך בספרו "תורת משה" ומסביר את הצורך "להתאמן באי התעלמות", להפוך את עצמנו לאנשים אכפתיים:

"'השב תשיבם' – כלומר 'השב' פעם אחת ואחר כך 'תשיב' פעם אחרת אם יצטרך. כי בראשונה על הכרח ציווי התורה ואחר כך אתה 'תשיבם' מעצמך, כל כך תחפוץ עשות רצוני כי עשית המצווה פעם אחת תגרור להיטיב ליבך לעשותה פעם שנית".

כלומר, אנחנו מאמנים את שרירי האכפתיות ואי-ההתעלמות. תאמן את עצמך להיות בן אדם כזה, מעורב, מסתכל מסביב, מביט מה אבד למי ואיך אני יכול לעזור לו. זו הסיבה לכפילות.

יש פה ציפייה מאיתנו להיות אנשים שלא מסוגלים לראות עוול ולא לעשות דבר.

אבל לא מדובר רק על אבדה פיזית, יש גם אבדה רוחנית. לפעמים אנשים מחפשים את עצמם. לא ראיתי שלט "אבדה זהות", "אבדה משמעות", אבל רבים מאיתנו לעתים מאבדים אבדות רוחניות. להשיב לאדם דבר כזה שאבד לו, זו גם מצווה של השבת אבדה.

אתה לא יכול להתעלם גם מהאבדה הרוחנית של הזולת. תדאג לו. בעידן של פלורליזם, הכלה ונרטיבים אנחנו אומרים: "אכפת לי ממך", זו אמירה מהפכנית. לא רק "חיה ותן לחיות" אלא "חיה ותקן אחרים".

המילים "לא תוכל להתעלם" זועקות אלינו במיוחד בימינו, ימי הקורונה. קשישים עריריים ובודדים הזקוקים לתשומת לב, לאי ההתעלמות שלנו. אנחנו לא יכולים לחיות בחברה בה אנשים חיים לבד ומתים לבד. עלינו להתעניין, להתקשר, לשאול לשלום השכן, זו אחריות שלנו. גם אם הקורונה כופה עלינו ריחוק חברתי, היא לא כופה עלינו ניכור חברתי.

בכל חודש אלול אני אוספת את הידיעות על מישהו שליבו התעורר ויצא למסע השבת אבדה, גם אם קטנה, אך מאוד משמעותית בסמליות שלה.

לפני מספר שנים, נכנס אדם מבוגר לתוך חנות של מותג הריהוט היוקרתי "קסטיאל". הוא פנה למוכרת והושיט לה שקית ופתק. בזמן שהיא קראה את הפתק האיש כבר נעלם. בתוך השקית היה שעון עתיק. וכך נכתב בפתק: "החפץ נגנב מחנות קסטיאל רהיטים מאזור רחוב הקישון לפני 28 שנים. הגנב חזר בתשובה ומחזיר את החפץ לבעלים. תודה וסליחה וכפרה". 28 שנים (!).

אלון קסטיאל מסר תגובה בשם המשפחה: "כפרה עליו, 28 שנים סבתא חיפשה את החפץ. אם היא הייתה בחיים היא גם הייתה זוכרת מאיפה הוא נלקח ומתי. אנחנו סולחים במאה אחוז ובאהבה".

גם השנה זה קורה, אלול תש"פ. יצחק משה, בן 35 מעפולה, נשוי ואב לארבעה, עבר תהליך אישי ארוך עד היום. לפני מספר ימים הוא שלח מכתב לקבוצת הכדורגל של מכבי חיפה ובו פירט את מעלליו כנער צעיר ואוהד שרוף של הקבוצה, כשהגיע שלוש פעמים מביתו בעפולה והתפלח למגרש.

"כתבתי להם שלפני יותר מ־15 שנים, בתקופה של ג'ובאני רוסו, יוסי בניון ואיגביני יעקובו, הייתי אוהד שרוף של הקבוצה. הגעתי מהבית בעפולה לקריית אליעזר, ומאבטחים סייעו לי להתפלח למגרש", משחזר משה. "ואז חזרתי בתשובה, ולפני כמה שבועות, במהלך לימוד תורה, למדנו על גזל, ונזכרתי שלפני הרבה שנים נכנסתי למשחקים בלי לשלם. זה ייסר לי את המצפון, החלטתי לעשות תיקון ולהחזיר את הגזל הזה למכבי חיפה, זה תיקון מאוד משמעותי עבורי".

לפני כמה ימים פנה לקבוצת הכדורגל מכבי חיפה, ותיאר את שעבר: "בהתחלה חשבו שאני משוגע. לא עזבתי והמשכתי לפנות, כתבתי להם מכתב וצירפתי צ'ק של 200 שקל. המטרה שלי בפרסום היא לתת דוגמה לצעירים אחרים שלא יתפתו למעשי גזל", סיכם.

דודו בזק, דובר מכבי חיפה, סיפר: "הופתענו והתרגשנו לקבל את המכתב של האוהד. זו פעם ראשונה שדבר כזה קורה לנו. למרות שהערכנו את שווי הכרטיסים ב־120 שקל, הוא ביקש להחזיר 200 שקל כדי לוודא שכל הגזל הוחזר. מועדון הכדורגל מכבי חיפה מאמץ את ילדי וראייטי כבר 12 שנים והחלטנו להעביר אליהם את הכסף כתרומה לטובת הקהילה".

3. גם מעקה הוא מצווה

חשבתם פעם על מעקה כמצווה? כן, כן. גם מעקה הוא מצווה. מצוות עשה מן התורה. התורה חרדה מאוד לשלומנו, לזהירות שלנו באופן כללי, אך היא בוחרת דווקא במעקה:

"כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ". 

רש"י: מעקה – גָּדֵר סָבִיב לַגַּג.

מעניין שאלפי שנים אחר כך, המילה בעברית, מעקה, עדיין שימושית ורלוונטית. אנחנו מדברים על אותו מעקה, בתורה ובחיים. בדרך כלל רש"י לא עוסק בתרגום אלא בפירוש. אנחנו זוכים לקרוא את התורה ולהבין אותה, ללא תרגום. זה מרגש.

מהות המצווה – מקום בו יש סכנה, עליך לצפות מבעוד מועד את פני העתיד ולדאוג לא לסכן אף אחד. אלו לא המלצות נחמדות של סבתא, זו עבירה של חיים ומוות. אדם שבונה בית חדש מחויב להתקין אמצעי בטיחות. אם יש לך גג – חייב להיות בו מעקה. מהביטוי "לא תשים דמים בביתך" נלמדו לאורך השנים כללים הלכתיים רבים של זהירות. האדם צריך לשים לב לכל מעשה או מחדל שלו: לשים גדר מסביב לבור בחצר, לחזק סולם רעוע, לוודא שהכלב שלו לא יכול לנשוך אחרים. לאורך השנים נוספו כמובן יותר ויותר כללי זהירות: לשים גדר מסביב לבריכה בצימר, שילדים לא יטבעו חלילה. לחגור חגורות בטיחות, לבדוק שמן ומים, למלא אוויר בגלגלים. האם אנחנו מתייחסים לדברים האלה כאל מצווה? האם ברור לנו שמי שלא מקפיד על כך, עובר עבירה?

הרמב"ם קורא לכל אחד לשים לב לסכנות כאלה סביבו: "וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות, מצוות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה".

נשמע אפור ומשעמם? הלוואי שהיינו מאמצים כולנו יחס של יראת קודש כלפי הנושא הזה. זו דרגה לכאורה פשוטה, ראשונית, אבל סופר-חשובה. עלינו להתייחס בקדושה, פחד ויראה לחגורת הבטיחות, בדיקת שמן ומים ברכב או לגדר מסביב לבריכה.

ספר החינוך מסביר את נימוקי המצווה לפני 800 שנה: "ובכלל מצווה זו לבנות ולתקן כל כותל וכל גדר שיהיה קרוב לבוא תקלה ממנו. תצוונו התורה לשמור משכנותינו ומקומותינו לבל יקרנו מוות בפשיעותינו".

זו דרך חשיבה אחרת: לבדוק צמיגים – זו מצוות עשה, ללכת למוסך אם יש תקלה – זו מצוות עשה, לנסוע מעל המהירות המותרת – זו פשיעה.

מאז אותו מעקה במדבר לפני 3000 שנה ועד היום, הדברים האלו אמורים להיות קודש קודשים. אנחנו אמורים להיות חברה שמקדשת את הוראות הבטיחות, לא "חפ-לפ" ולא "סמוך" ולא "יהיה בסדר". מאז קום המדינה נהרגו במערכות ישראל ובפיגועי טרור 23,816 בני אדם. מאז קום המדינה נהרגו בתאונות דרכים  יותר מ-34,000 בני אדם. במלחמה בתאונות הדרכים, יש הסכמה שהאויב הוא פנימי ואולי לכן גם קשה יותר לשים מעקה.

בימים אלו של קורונה כולנו צריכים לשים מעקה. קודם כל על הפה, המסיכה. הריחוק החברתי, שטיפת הידיים, לא להתקהל יחד. התקופה הזו מאתגרת במיוחד.

צילמתי כותרת ראשית מהעיתון החרדי 'יתד נאמן', שם ההנהגה הרוחנית קראה לציבור להימנע מהגעה לחתונות עבור מי שאינם מדרגה ראשונה. הוראה מאוד קשה שעמדו בה. שמו מעקה:

 

התרגום היפה בימינו של "וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" מגיע מהעיר שדרות. עיר שיודעת להתמודד שנים רבות עם האיום הביטחוני, וכעת גם עם הקורונה. בישיבת ההסדר הגדולה שם, מאות צעירים מגיעים כעת ללמוד בקפסולות קטנות. התמונה מתוך התפילה הראשונה של ראש חודש אלול:

3. היחסים בינינו

בתוך אווירת "בחירות רביעיות" השוררת כעת (גם אם נדחו לעת עתה), מורגשים השסעים והמגזריות. התורה מזכירה לנו בין השורות, להתייחס אחד לשני באחווה וסולידריות.

"לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ… הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ… ולֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ…".

כמה דוגמאות לאורך התורה מזכירות שאנחנו אחים. בסוף, הבן אדם הזה שאתה סוחר ממנו, מלווה ממנו, כועס עליו, צועק לו בכביש… הוא אח שלך. זה לא רק אחים אלא גם רעים, מלשון רעות, חברות.

" כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ… וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ". זו לא סתם בחירת מילים. התורה מזכירה לנו בעדינות, בתוך היחסים החברתיים שלנו, תראה באדם שמולך אח, רע.

תמונה זו צולמה בירושלים בתשעה באב, שניים שונים מאוד שנתפסו בעדשת המצלמה של הצלם עזרא לנדאו, אחים ורעים. התמונה התפרסמה בארץ ובעולם ומתאימה מאוד לרוח הטובה הזו שהפרשה רוצה להזכיר לנו שקיימת בתוכנו.

לסיכום – שלוש טקטיקות למלחמת החיים:

  • השבת אבדה
  • לשמור ולשים מעקה
  • ולזכור שעל אף הכל, אנחנו אחים ורעים

שבת שלום!

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.

מתחילים מייד אחרי החגים!

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.