איך מבדילים בין טוב לרע? - השיעור השבועי - פרשת וישלח תשפ"ב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

ברוכים הבאים. אנחנו בפרשת וישלח. והפעם נשאל – איך מבדילים בין טוב לרע? הפרשה מתחילה כך: וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל-עֵשָׂו אָחִיו. יעקב עומד לפגוש את אחיו עשיו. זה מפגש בין הטוב לבין הרע, אחרי שנים. בואו נראה איך יעקב נערך ומה אפשר ללמוד ממנו.

1. לא לפחד לפחד

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ, אֶל עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ.

"ויירא יעקב מאוד, אמר: אוי לי, שמא יגרום החטא"

(מדרש)

יעקב אבינו לא מפחד לפחד. הוא לא מפחד להגיד שהוא מפחד. אבל ממה הוא מפחד? מהחטא. הוא ירא חטא. הגיבור הלאומי שלנו הוא לא קול ולא מאצ'ו ולא מלא בביטחון עצמי, להיפך, הוא ירא חטא.

צריך לזכור שהכוח משחית. פעם סיפרה לי מישהי שעבדה בלשכתו של פוליטיקאי בכיר על התנהלותו היהירה. "הוא חושב שכל הכפופים אליו בעצם שייכים לו", תיארה. זמן קצר אחר כך היחס המשפיל לעובדות הפך לפלילי, ואותו בכיר הורשע באחת הפרשיות המפורסמות.
יש כנראה משהו בתפקידי שררה שעלול להשחית. הלשכה, המעמד, המאבטחים, הפרסום. זה עולה לראש, ואז קל להשתמש במעמדך לניצול אלה שתחתיך. אם כל מי שסביבך כפוף לך, אין מי שישקף לך את הוורטיגו שאליו נקלעת, אין מי שיזכיר לך שכל אדם נברא בצלם, ועליך לשמור על כבודו. צריך להציף את המסר הזה ולחנך מגיל צעיר את מי ששואף להגיע גבוה בצבא, בפוליטיקה ובכל תחום - להיות מודע לסכנה. מול גישת ה"סמוך" ו"לי זה לא יקרה" צריך לשנן את הקביעה של חז"ל: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". לא רק להתלהב מההצלחות, אלא לשאול מה הסכנות והאתגרים בכך. לצערי יש כל כך הרבה דוגמאות אקטואליות...

2. הרשע יכול להיראות כמו צדיק

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ, אֶל עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.

איך אתם מדמיינים את עשיו? בריון כוחני, רשע וטיפש עם רובה? תחשבו שוב. לדמיין את הרוע בצורה כזאת זה פשטני מדיי. עשיו היה נראה כמו מנהיג רוחני. היו לו אפילו תלמידים, מעריצים, שהלכו אחרי שיטתו: "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-יַעֲקֹב לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ". כלומר, ארבע מאות איש הלכו אחריו כקואוצ'ר, כמנטור. הוא לא היה סתם רשע פשוט, אלא אישיות מורכבת.

אנחנו מכירים לצערנו אנשים שמייסדים שיטות וצוברים מעריצים, אבל בפועל, בחיי היום יום, לא מיישמים את העקרונות הנעלים שהם יודעים לדבר עליהם. ההתמודדות בין יעקב לבין עשיו בפרשה מזכירה לנו שלא תמיד צריך להתמודד מול אחד שנראה כמו הרשע הקלאסי. לפעמים מדובר בהוגה דעות מוערך בחליפה. כך מסביר הרב דסלר:

"עשיו הוא שחידש את המנהג שאפשר לעשות את כל העבירות שבעולם ולהיות עם זה איש נכבד שמעולם לא אירע לו 'סקנדל'. ה'ג'נטלמן' הזה הוא כולו שקר, וכל מה שהוא עושה, הוא חלק המשמש כלי לחיים המזויפים, חיי השקר שלו".

(הרב אליהו דסלר)

3. המפגש עם הרוע – מחשל

וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.

וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי.

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב.

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל.

וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָּא שְׁמֶךָ וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ שָׁם.

הרוע מגיע ונאבק, אבל נאלץ להסתלק כשעולה האור, וגם לתת ליעקב אבינו ברכה, כלומר שם חדש. כלומר, המאבק הזה קשה, אבל אנחנו שורדים אותו וגם צומחים מתוכו ומקבלים שם חדש, מהות חדשה. אנחנו נפגעים, צולעים, אבל שורדים. בכל הגלויות וגם היום אנחנו משלמים מחירים כבדים לצערנו, אנחנו נפגעים, אבל לא נעלמים, לא מנוצחים.

ושימו לב: שינוי השם מגיע דווקא מהרוע – הוא נותן לנו את השם. הרוע בכבודו ובעצמו נאלץ להודות שאנחנו ישראל, שיש יושר בקבלת הברכות, שאנחנו הולכים בדרך ישרה ועם א-ל. ומי הוא הרוע? אין לו שם קבוע ("למה זה תשאל לשמי"): פעם מצרים ופעם היטלר ופעם חיזבאללה. ובמישור הפנימי – פעם עצבות, פעם תאווה, פעם גאווה ופעם כעס. כל פעם יש לו שם אחר. היצר הרע מחליף תחפושת כל פעם.

זה ממש כמו פרעה שידע לזהות לראשונה שאנחנו עם. הרב אריה הנדלר אמר פעם: היצר הרע בונה אותך יותר מהיצר הטוב. הוא כמו מאמן כושר שמקשה עלייך, מאתגר אותך, לא במטרה להרע לך אלא כדי בסוף להפוך אותך ליותר חזק, יותר מחושל, יותר אתה, יותר ישראל, יותר עם. וכך מסביר זאת חנן פורת:

"זוהי הברכה העמוקה ביותר שהרוע יכול להעניק לטוב – תפקידו להיאבק בטוב כדי לחשל אותו ולהכריח אותו לגלות את מלוא כוחותיו, מתוך ההתמודדות". (חנן פורת)

השבוע מלאו ארבע שנים לפטירת חני וינרוט. היא כתבה משהו עמוק וחכם על העיקרון שאמרנו עכשיו. צריך להשתמש ברעיון הזה בעדינות, לדבריה:

"חשוב לי להדגיש שאת ה'פטנט' לבחור בטוב, אנחנו יכולים לתרגל רק על עצמנו. אם מישהו מנסה ללמד אותי שהמחלה היא מתנה, אכעס מאוד. לא כדאי לו לעמוד קרוב אליי. אני לא אומרת שזה לא נכון, המחלה בהחלט מביאה לאדם הרבה אמת, אבל עדיין, יש דברים שמותר לנו לומר לעצמנו ולאחרים אסור לומר לנו. אישה יכולה לומר 'איזו שמנה אני', אבל אוי ואבוי לבעלה אם הוא יאשר זאת... כשמישהו מתלונן על סבל – הוא לא זקוק שנלמד אותו כמה ברכה יש בו. זה לא התפקיד שלנו. תפקידנו להזדהות, להשתתף בכאב, לא לגמד אותו. אבל כשהקושי הוא אצלנו – אז בינינו לבין עצמנו כדאי להשקיע מחשבה ולמצוא את הטוב שבקושי".

זו תובנה עמוקה. אתה לא בא למישהו אחר ואומר "הניסיון מחשל אותך". אתה אמפתי, מכיל, עוזר, הצרה שלו היא הבעיה שלך, אבל כשלך קורה משהו קשה, נסה את הכיוון הזה, נסה לראות איך אתה צומח מזה.

4. ערכים – במעשים ולא בדיבורים

וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה.

איך הסינים מכנים את היהדות? שימו לב, כך כותבים את זה בסינית: 挑筋教. התרגום הוא: "דת הסרת הגיד". מעניין, במקום להגיד "עם הספר" או "העם שיצא ממצרים", הסינים מגדירים אותנו אחרת.

בגלל אותו מאבק בין יעקב אבינו לשרו של עשיו, מאז ועד היום, אנחנו לא אוכלים את החלק הזה שמכונה גיד הנשה. כלומר, מאבק לילי בין הטוב לבין הרע, אירוע היסטורי שבו יעקב מקבל את השם ישראל, משפיע על הלכות הכשרות המעשיות, וקשור בסופו של דבר לסטייק שאוכלים בצלחת.

במקום לעשות טקס זיכרון למאבק ההוא של יעקב, אנחנו מכניסים אותו תכלס, לתוך החיים. במקום רק לדבר על ערכים נעלים וגבוהים, אנחנו מתרגמים אותם לשפת המעשה. הכינוי הסיני הזה מזכיר לנו משהו עמוק מאוד: היהדות שורדת לא רק בגלל אמונות ומחשבות ופילוסופיה, אלא בגלל מעשים קטנים ויומיומיים.

5. בנחת...

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ.

"עשיו רץ אל אחיו, חיבקו ונשקו. אותו רגע היה רגע הסכנה הגדולה ביותר בחייו של יעקב. כל עוד עשיו שנא אותו – יעקב היה בטוח. ברגע שהחלה ההתקרבות – התעוררה סכנה לעתידו של העם היהודי".

(הרב אביגדור מילר)

מה קורה פה לעשיו? מה זו ההצעה הזו? אנחנו מלווים את יעקב שפוחד להרוג או להיהרג, ופתאום עשיו מציע איזו הליכה משותפת. ברית אחים. ובכן, עבור יעקב, ה"דיל" הזה הוא לא פחות מפחיד. כמו שיעקב התכונן לדורון, תפילה ומלחמה, גם לעשיו יש טקטיקות שונות ומגוונות, להבדיל, והוא מציע: בוא נהיה יחד, דומים ושווים, אוהבים. ה"בן איש חי", רבנו יוסף חיים מבגדד, כותב שפעם אומות העולם רצו רק להרוג ולרצוח, כמו עשיו, אבל עשיו מציג פה כיוון אחר וחדש ומסוכן: יעקב מבין את המזימה ובעצם אומר לעשיו: לא מדובשך ולא מעוקצך.

מה התשובה של יעקב?

עשיו: נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ.

יעקב: יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים.

בואו נתמקד בשלוש מילים:

וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי.

רש"י: לאטי – לאט שלי, לשון נחת

אימא לכמה ילדים קטנים, כתבה לי כך על הנקודה הזו בפרשת השבוע: "בפרשת 'וישלח' יעקב אבינו מסרב להצעה של עשיו ללכת ביחד איתו, וזה הנימוק שלו: 'וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים'.

יעקב לא רץ קדימה בחיים עם אחיו עשיו, כי יש לו משפחה לגדל ויש לו תפיסת עולם אחרת, קצב אחר. כשיש ילדים קטנים, מתנהלים לאט. מי שאחראי לנפשות רכות ועדינות שאיתו, חייב להתעכב.

בעולם העתיק היו מלאכות רבות שדרשו נחת רוח. עבודת האדמה דרשה מהאדם לזרוע, להמתין, לתת לטבע לעשות את שלו. הרבה מלאכות נוספות הצריכו סבלנות, והאדם המצליח היה במקרים רבים האדם המתון, לא הנחפז.

בעולם הדיגיטלי, מתרבות המלאכות שדורשות יעילות ומהירות וזריזות. האדם המצליח הוא זה שמתקתק, מצמצם טווחי זמן. אנחנו מתרגלים לכך, ואז מתקשים להתאים את עצמנו לקצב של מי שאיטי מאיתנו, למשל ילדים רכים. בעולם שבו קשה להמתין 20 שניות עד שנצליח להוריד איזה קובץ, לא קל להמתין 5 דקות לפעוט שמתעקש להוריד גרביים ונעליים לבד.

בכל כך הרבה רגעים ביום, הילד כאילו אומר לנו בלי מילים: 'אבא, אימא, קצת יותר לאט'. כדאי להיזכר אז בפסוק הזה: 'ואני אתנהלה לאיטי'. כשרש"י מסביר את המילה 'לאיטי' הוא כותב: לשון נחת. זו מילת קסם שכדאי לומר לעצמנו מדי פעם: בנחת".

לסיכום – דיברנו על 5 נקודות בהתנהלות של יעקב אבינו מול עשיו, מול רוע:

  • לא לפחד לפחד
  • רשע יכול להיראות כמו צדיק
  • להיבנות מתוך המפגש עם הרוע
  • לקחת על עצמנו משהו מעשי
  • בנחת...

תודה רבה. להתראות בשבוע הבא.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.