עקדת יצחק נחשבת לאירוע המרכזי בפרשת השבוע, פרשת וירא. לפעמים, כשיש אירוע דרמטי מאד, לא שמים לב לאירועים אחרים בפרשה. הפעם, אנחנו לא נעסוק בה ונקדיש תשומת לב לשלושה אירועים אחרים: הכנסת האורחים של אברהם, הדיאלוג סביב לידת יצחק והחיפוש אחרי עשרה צדיקים בסדום.
שולחן ערוך של חסד
ננסה לקרוא את הדברים פסוק בפסוק:
וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. ב וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה. ג וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ–אַל-נָא תַעֲבֹר, מֵעַל עַבְדֶּךָ. ד יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם, וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם; וְהִשָּׁעֲנוּ, תַּחַת הָעֵץ. ה וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, אַחַר תַּעֲבֹרוּ–כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם, עַל-עַבְדְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
וירא אליו ה'– חז"ל אומרים שהיה זה ביקור חולים, אברהם בן 99, לאחר ברית מילה, ביום השלישי, שנחשב לקשה ביותר. אבל גם תוך כדי שה' בכבודו ובעצמו מבקר אותו הוא לא אדיש לסביבה, בעיצומה של הפגישה המיוחדת אברהם רואה שלושה אנשים ויורד לעולם המעשה באופן קיצוני, וזאת כדי להתקין את הסעודה לאורחים. למעשה, הוא משאיר את הקב"ה על שיחה ממתינה, על הולד:
"אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך"
רש"י: והיה אומר לקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים
ומכאן חז"ל מגיעים במסכת שבת לכלל מפורסם למדי:
גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה
להגיד לאלוקים חכה רגע ולרוץ לשלושה נוודים? כן. המסר לא שגרתי: לא להעדיף חוויות רוחניות אישיות על פני מצוות מעשיות עם הבריות. אנשים מחפשים רוחניות ולא מבינים שלחייך לחבר זה סופר-רוחניות.
יש פה רובד נוסף עמוק ונסתר – זו לא חוויה רוחנית בלבד, אלא שיעור. בבקרו את אברהם, הקב"ה מגלה לאברהם את מידותיו, את דרך פעולתו, מידת החסד, ובעצם תובע תביעה מאברהם – תהיה כמוני. מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא גומל חסדים אף אתה גמול חסדים. אברהם מפנים מידית את השיעור ומיישם אותו הלכה למעשה ברגע שראה אורחים פוטנציאלים, כשהוא רץ אליהם הוא לא נפרד מהקב"ה אלא אדרבה, מתחבר לאידיאל האלוקי, דבק במידותיו, ועל כך דרשו: גדולה הכנסת אורחים – מ – מתוך הקבלת פני שכינה, כלומר כשהיא נובעת ממקור קדוש ועליון.
נועם ברדין, מנכ"ל ווייז, נתן הרצאה בפני "קמא-טק", פורום ההייטק החרדי. הוא דבר בין היתר על העתיד כפי שהוא רואה אותו. לדבריו הכל ישתנה. לילדים שנולדים היום לא יהיה רישיון נהיגה, כי מכוניות ינהגו בעצמן. אנשים גם לא יחזיקו כלי רכב, שהרי זה חסר הגיון לחלוטין להחזיק חפץ שמשתמשים בו 4% מהזמן, ובין לבין מתחזקים אותו ומוצאים לו חניה, אלא אנשים יוכלו להגיע מכל מקום לכל מקום במחיר אפסי. מקרר מיותר בעיניו, כשאדם ירצה לאכול, תוך רבע שעה יגיע רובוט ויכין את המנה. ארונות בגדים תופסים אף הם מקום, לכן הבגדים יאוחסנו במקום אחר, ברגע שנוכל להעביר דברים פיזית ממקום למקום בקלות, העולם ישתנה. אז מה יישאר בעולם? חומרי הבסיס – מידות. חברות. חסד. זוגיות. יחסים.
כפי שנראה בפרשה, הכל מתחיל ונגמר שם. מידות הן השורש של הכל.
הרב וולבה הגדיר את הפרשה "שולחן ערוך שלם של חסד" ואמר שהיא נכתבה כדי ללמד אנשים איך צריך לעשות מעשה חסד. בואו נראה איך הפרשנים לומדים מכל מילה שמופיעה ושלא מופיעה פה:
הרב ירוחם ליבוביץ', המשגיח המיתולוגי של ישיבת מיר, מסביר למה הפסוקים מאד מפורטים וכל תנועה מתוארת:
"מי שיורש בניין גמור יספר: יש לי בניין, וחסל. אבל מי שבונה בניין, מספר ומתאר כל פרט ופרט בדרך. אברהם אבינו בונה בניין, בניין של נצח, ולכן התורה מספרת לנו על כל חלק קטן של מעשיו".
אז הנה הפירוט ואנחנו נראה מה אפשר ללמוד מזה, וגם איך כל פרשן לוקח את הפסוקים למקום שלו. מוכנים? גו:
וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל-שָׂרָה; וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת–לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. ז וְאֶל-הַבָּקָר, רָץ אַבְרָהָם; וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. ח וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם; וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ, וַיֹּאכֵלוּ.
קודם כל התלהבות. יש מה עושים, ויש איך עושים. האם באסה-חייב-אוף, או: יש-איזו זכות-איזו שמחה.
ר' ירוחם ממיר:
"על כך מברכים 'לעסוק בדברי תורה'. כי דברי תורה צריכים להיות אצל האדם כעסק. בעסק מסחרי, כשקונה אחד בא לחנות, וביחוד קונה ידוע אשר מרוויחים ממנו הרבה, כולם עומדים על רגליהם הכן לקראתו ולעשות רצונו. בבית אברהם אבינו כשהיה נכנס איזה אורח, כל בני הבית עמדו על רגליהם, כולם רצו ו'עפו' סביבו, כי ידוע העסק הגדול אשר לרגלי האורח"
רוצים מבחן דרכו אפשר להבין אם אדם בעניין? נסו את מבחן השמחה. אברהם רוקד בדרך אל הבקר, רוקד עם המאכלים בידיו.
הלאה: "ואקחה פת לחם… ואל הבקר רץ אברהם"
אמרו חז"ל (בבא מציעא פז ב) מכאן שצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה
הרב ירוחם ליבוביץ' ממיר ממשיך ולומד:
"כל עצם עניין האמירה שנוא הוא לפני המקום. מה לו לאדם באמירותיו, מה תועיל ומה תיתן האמירה, אם חשב על איזה עניין וגם גמר בדעתו לעשותו – הלוא יעשה! ומה לו לכל האמירה? הדרך לאדם היא לעשות ולא יותר, וכל האמירה דבר מיותר ושנוא הוא. ואדרבא האמירה ממעטת את המעשה, כי האמירה משביעה רצונו ומניחה רוחו"
פסוק הבא: "כי על כן עברתם על עבדכם…". אומר ר' ירוחם שמכאן לומדים לתת לאחר חשיבות:
"האיש העניו – כל אנשים חשובים בעיניו, את הכול הוא מכבד ומנשא, ואת עצמו הוא משפיל ומכניע, הוא האיש שכאשר נותן דבר מה למי שהוא, הוא המקבל ולא הנותן, מנתינה לאחרים הוא נהנה. זוהי מהפכה שלמה – לא אני המיטיב עם זולתי, אלא באמת האחר הוא המיטיב עמדי".
הרב נבנצל, לעומת זאת, ממתן את ההתלהבות, ומזכיר שתפילה לא עוזבים באמצע כי היא סעיף בשולחן ערוך. אברהם, הוא מציין, לא היה באמצע מצווה אלא קיבל מתנה, ה' בא לבקר חולים, לפיכך עזב את המתנה עבור מצווה.
הרבי מלובביץ מבין מזה שגם בגיל 99, אברהם היה שליח. זה לא משנה בן כמה אתה, תמשיך לחפש בכל יום אדם אחד שאפשר לעזור לו. כשמישהו שאל אותו מה שלומו ענה שהוא "תמיד שמח אף פעם לא מרוצה". תמיד יש לאיפה להתקדם.
רש"י לומד מהפסוקים לשים גבולות. "ורחצו רגליכם" – רש"י מסביר שאברהם אבינו היה סבור שהם עובדי עבודה שמשתחווים לאבק רגליהם, והקפיד שלא להכניס עבודת אלילים לביתו. זה לא מנע ממנו להכניס את האורחים עצמם.
לעולם לא מאוחר לרומנטיקה
יש גם הלכות של אורח, לא רק של מתארח, בואו נמשיך פסוק בפסוק:
וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה בָאֹהֶל. י וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו. יא וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים. יבוַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן. יג וַיֹּאמֶר ה', אֶל-אַבְרָהָם: לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד–וַאֲנִי זָקַנְתִּי. יד הֲיִפָּלֵא מֵה', דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה–וּלְשָׂרָה בֵן. טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ.
מה פשר השאלה "איפה שרה אשתך"? אומר רש"י "כדי לחבבה על בעלה". הרב וולבה אומר על כך:
"אברהם בן 99, מובא בחז"ל שהתחתן עם שרה בגיל 25, לכומר שבעים שנה אחרי החתונה זה חידוש גדול – לא צריך לשמח רק חתן וכלה ולחבב אותם אחד על השני, אלא גם יהודי זקן, ואפילו מהאבות הקדושים, אלה הם חיי הנישואים – תמיד צריך לחבב את החתן והכלה זה על זה".
אין גיל מאוחר מדי לרומנטיקה.
בהקשר הזה נתקלתי בתובנה מדהימה של מבקר הקולנוע (ואנחנו מוסיפים: העורך האחראי של אתר ליבא) יאיר רוה, בביקורת שכתב לסרט "לעבור את הקיר", של הבמאית רמה בורשטיין, הוא מדבר שם על מותה של הרומנטיקה:
"אחת לכמה שנים נקרא בעולם הקולנוע מאמר שיבכה את העובדה שכבר לא עושים כיום קומדיות רומנטיות כמו פעם. והנה, בורשטיין יוצרת קומדיה רומנטית קלאסית. אז למה אין יותר קומדיות רומנטיות? פשוט כי אין יותר רומנטיקה. בעידן שבו הסרטים מייצגים את רוח התקופה, תקופה שבה אין הרבה משמעות לנישואים, החיזור נעלם, שיעור הגירושין נמצא בשיא – איך אפשר בכלל לעשות קומדיה רומנטית שכל המהות שלה היא החיפוש אחר אהבת אמת אחת ויחידה. הקומדיות הרומנטיות הקלאסיות פרטו על לבבותינו כי מלכתחילה היה בהם משהו דתי ושמרני: המון תלאות בדרך אל החתונה, אבל כל התלאות הן מבחנים שיהדקו את הקשר הסופי, מתוך הבנה שחתונה זה לתמיד. מרגע שזה ניטל מהחברה שלנו, נעלמה גם הרומנטיקה, רק בימאית דתייה עושה סרט כזה".
אפיזודה קטנה נוספת שיש לשים לב אליה, שיש בה לקח אדיר בכל הנוגע לזוגיות, או לתיווך בין זוגות. כשהמלאכים מבשרים את הבשורה על לידת יצחק, שרה צוחקת ואומרת על בעלה "ואדוני זקן". הקב"ה מצטט אותה ומשנה את דבריה כשהוא שואל את אברהם "למה צחקה שרה לאמר ואני זקנתי?". רש"י: "שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן".
שקר ואמת נמדדים על פי כוונת האומר, אם הכוונה היא טובה אז גם השינוי יכול להיות אמת, ולומדים זאת מהקב"ה שהוא אל אמת, אם האמת נאמרת בכוונה לא טובה – הרי זה שקר. לעומת זאת, לשנות דברים מתוך כוונה של שלום, זה מעשה של אמת.
עשרה צדיקים בסדום
אירוע נוסף שמתרחש בפרשה הינו ההשמדה של סדום. אברהם אבינו מתגלה לא כצייתן, כמו בעקידה, אלא כמישהו שמעז להתווכח עם אלוקים. הוא לא מתבייש לנהל איתו משא ומתן קשוח:
וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם, וַיֹּאמַר: הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע. כד אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם, בְּתוֹךְ הָעִיר; הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא-תִשָּׂא לַמָּקוֹם, לְמַעַן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם אֲשֶׁר בְּקִרְבָּהּ. כה חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה, לְהָמִית צַדִּיק עִם-רָשָׁע, וְהָיָה כַצַּדִּיק, כָּרָשָׁע; חָלִלָה לָּךְ–הֲשֹׁפֵט כָּל-הָאָרֶץ, לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. כו וַיֹּאמֶר ה', אִם-אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר–וְנָשָׂאתִי לְכָל-הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם… אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה. לג וַיֵּלֶךְ ה'–כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְדַבֵּר אֶל-אַבְרָהָם; וְאַבְרָהָם, שָׁב לִמְקֹמוֹ.
אם אמרנו שצריך ללמוד מכל מילה, מה לומדים? קודם כל שצריך לדבר עם אלוקים. להיות בקשר. מאוד מזכיר ניצולי שואה בתפילותיהם שהתווכחו ושאלו – אבל היה יהודי שבשואה קלט מסר אחר מהסיפור, אני מניחה שגם התפלל, אבל הבין מהסיפור מסר אחר.
תכירו את הרב אברהם גרודזינסקי – מרבני תנועת המוסר, מרבני ישיבת סלבודקה בעיר קובנה בליטא, וחותנו של הרב וולבה אשר בכתביו מצאתי את הסיפור. הוא הקים ישיבה, בחברון, בארץ ישראל וחזר לקובנה. היה מומחה בתחום של מוסר, חוכמת הנפש ותורת המידות, פעל להצלת פליטים בקובנה בזמן השואה, המשיכו ללמוד תורה, הסתתר וניצל כמה פעמים, ולבסוף הועבר למחנה ריכוז. ספרו המפורסם הוא "תורת אברהם".
הרב גרוזדינסקי קורא את הפרשה, קורא את הגמרא, ומסיק מסקנה מעשית – 10 צדיקים מגינים על עיר. "ביאור זה מטיל חובה עלינו בעת צרה כזאת לעם ישראל, לעשות חבורה של עשרה צדיקים. לא ללחום עם שונאי ישראל אלא ללחום עם הרע אשר בתוכנו"
הוא לוקח 10 תלמידים מובחרים שלו – ממה שנשאר, בתנאים שנשארו – וקובע שהם עשרה צדיקים. הם נפגשים בבתי המלאכה, שם הם צריכים לעבוד, ודנים יחד מה העבודה המוסרית שהם צריכים לעשות. הוא נתן שיחות בכל ליל שבת וניסה לעודד ולחזק אותם (הוא רשם אותן אבל בעת חיסול הגטו הכתבים הוטמנו ולמרבה הצער כשחיפשו אותם אחר כך לא מצאו אותם וגורלם לא ידוע). הוא מורה להם 12 תיקונים, רושם אותם בכתב ומקריא אותם לפני הנאספים, פעם תלמידי ישיבה, היום שברי כלי, וכולם מתחייבים להתחזק בדברים האלה אם יישארו בחיים:
א. אמונה
ב. שמירת שבת
ג. טהרת המשפחה
ד. זהירות ממאכלות אסורים
ה. ריבית
ו. חינוך הבנים בדרך התורה
ז. ביטול תורה
ח. אהבת רע וישראל
ט. חסד
י. הסתפקות
יא. ביטחון
יב. עלייה לארץ ישראל
אין לנו השמות של כל החבורה. אך ביניהם היה מגדולי תלמידי החכמים ששרדו – הרב מרדכי צוקרמן והרב מרדכי פוגרמנסקי.
בשלב מסוים אושפז כיוון שהיה חולה ובית החולים בו אושפז נשרף, מאות חולים יהודים נשרפו חיים והוא ביניהם. מ-35 אלף יהודים נותרו אלפיים, השמדה כמעט מוחלטת. יהי זכרו ברוך.
לסיכום: דיברנו על הכנסת אורחים, על הדיבור בין המלאכים לשרה לאלוקים על לידת יצחק, ועל המו"מ של אברהם על עשרת הצדיקים. ראינו בכל שלושת הסיפורים הקטנים האלה (העקדה היא הסיפור הגדול בפרשה) איך כל פסוק וכל מילה הם לא רק סיפורים יפים אלא מלמדים אותנו דברים מעשיים מאוד לכאן ולעכשיו. תודה רבה.
