איך יוצאים לעולם? - השיעור השבועי - פרשת ויצא תשפ"ב

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

להורדת קובץ שמע לחצו כאן
ברוכים הבאים. פרשת השבוע היא פרשת "ויצא". יעקב יוצא מהבית החמים, מהאוהל של יצחק ורבקה, אל העולם הגדול. הוא בורח מעשיו, אחיו שרוצה להרוג אותו, ויוצא לחפש כלה בחרן. נלך בעקבותיו, וננסה ללמוד: איך יוצאים אל העולם?

1. אתה חשוב

וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה.

רש"י: היה צריך לכתוב 'וילך יעקב חרנה', ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיווה, הוא הדרה. יצא משם – פנה הודה, פנה זיווה, פנה הדרה.

עזיבה של אדם מקום מסוים עושה רושם. יש חשיבות לנוכחותו של כל פרט בכל מקום. האדם אינו אבק-אדם. אחרי מאה של קומוניזם ונאציזם, בעידן שבו בעולם יש מיליארדי בני אדם, ערכו של הפרט עלול להישחק. התורה מדגישה מאוד את השפעתו של כל אדם, ובפרט של אדם צדיק וישר. באר שבע עם יעקב ובאר שבע בלי יעקב – זו לא אותה באר שבע. לא רק אצל צדיקים, גם אצלנו, יש משמעות לנוכחות של כל אדם במקום מסוים. זה משנה איפה אתה ולאן אתה הולך.

2. "יש לי חלום"

וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא וַיַּחֲלֹם.

וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה,

וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹוקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ.

וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר:

אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק:

הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ – לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ!

וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ,

וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה,

וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ.

וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ,

וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת

כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ.

לפעמים, הדבר הכי מעשי שאפשר לעשות – זה לחלום. קודם כל לחלום. יעקב אבינו יוצא בפרשת השבוע לראשונה מהסביבה הביתית אל העולם הגדול שבחוץ. הוא בורח מאחיו הרשע עשיו, הוא יוצא לחפש כלה, הוא הולך לעבוד שנים רבות אצל לבן, אבל הפרשה מספרת שקודם כל הוא ישן וחולם.

בחלום הוא רואה את סולם יעקב המפורסם, סולם שניצב ארצה, אבל ראשו מגיע השמימה. זהו מסר גדול על חיבור השמיים והארץ. יעקב שומע הבטחות נפלאות על עתידו ועל עתיד האומה כולה. וכשהוא קם, כתוב: "וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ". רש"י מסביר: "כיוון שיעקב נתבשר בשורה טובה – נשא ליבו את רגליו, ונעשה קל ללכת".

איזה ביטוי יפה. הלב נושא את הרגליים. כי כשיש לאדם חלום, הנפש משפיעה על הגוף והוא מקבל כוחות מיוחדים להמשיך בדרך. יעקב אבינו מזכיר לנו כמה חשוב לפעול מתוך חיבור לתוכנית, לחזון, למשמעות ולשליחות. כשיש סיבה ותכלית – מקבלים גם כוחות גדולים לעשייה, והלב נושא את הרגליים.

3. חיבור שמיים וארץ

וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה.

לחלום הזה יש פרשנות לאומית ואישית. חז"ל אומרים: מלאכי אלוקים עולים ויורדים – בסולם. אבל גם: מלאכי אלוקים עולים ויורדים – ביעקב. בתוך כל אדם. מעניין שהחלום מציג עליות וירידות בלתי פוסקות לאורך הדורות. שוב ושוב אנחנו רואים בתורה מבנה אנטי-הוליוודי, אנטי "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". זה הולך להיות מורכב ומסובך וממושך. עליות וירידות. וזו האמת, אלה חיינו. עם ישראל יוצא לגלות מול ממלכות, והאדם הפרטי יוצא לגלות מול אתגריו, ועל כך אומר לנו רבי נחמן מברסלב שמאריך מאוד בפירוש שלו לפרשה היסודית הזו:

"והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה – שזהו כל עבודת האדם"

(רבי נחמן מברסלב)

4. קדושה – במקומות מפתיעים

וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר:

אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי.

שימו לב – ארבע פעמים כתוב כאן "והנה". זו חוויה מפתיעה, לא מתוכננת. יעקב יוצא מהאוהל, מהתמימות, מבית המדרש, והנה – משהו חדש קורה.

אחרי כל ה"והנה" – יעקב אומר כאן משהו עמוק על ההפתעה הזו שהייתה פה: אנחנו מוצאים את אלוקים לא רק במקומות המוכרים, לא רק במקומות שנחשבים קדושים.

עד עכשיו יעקב היה איש תם, יושב אוהלים. עכשיו הוא יוצא אל שלל משימות – הוא יחפש שידוך, יעבוד קשה אצל לבן, יהפוך לאבא ויצטרך להתמודד עם אתגרים רבים. באמצע המעבר הזה מהרוחניות הטהורה אל הגשמיות, יעקב מגלה לנו סוד: גם פה יש אלוקים. גם המשימות הארציות נוגעות בשמיים. פרשנים רבים של הפרשה מדגישים שיש קדושה וחשיבות רבה בעשייה היומיומית, המשפחתית, הלא-זוהרת. אפשר להתייחס למשימות החיים האפורות בזלזול, אבל אפשר להרגיש חשיבות וטעם, ואפילו תחושה של מצווה, גם בשטיפת כלים, עשיית שיעורי בית עם הילד או המתנה ממושכת למוקד שירות לקוחות (טוב, זה באמת קשה). האדם לא מוצא את הקדושה רק איפה שתכנן מראש. להיפך. לפעמים בעבודה, בסלון או במערכת יחסים שנראית שגרתית – יש המון קסם ועומק, ואנחנו פשוט לא שמים לב לסיטואציה. יעקב מזכיר לנו שאנחנו עלולים לפספס אנשים ודברים נפלאים סביבנו, ואפילו את אלוקים: "אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי".

5. להיות מובן לסביבה

וַיֹּאמֶר ה' אֶל יַעֲקֹב:

שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ.

תשוו בין שני הקטעים האלה. יעקב אבינו שומע בשורה בפסוק אחד, אבל הוא מסביר אותה לרחל וללאה בתשעה פסוקים:

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ. וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם וֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי. וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן כִּי בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי אֶת אֲבִיכֶן. וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים וְלֹא נְתָנוֹ אֱלֹוקים לְהָרַע עִמָּדִי. אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן נְקֻדִּים וְאִם כֹּה יֹאמַר עֲקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן עֲקֻדִּים. וַיַּצֵּל אֱלֹהוקים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֶּן לִי. וַיְהִי בְּעֵת יַחֵם הַצֹּאן וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֵרֶא בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים. וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹוקים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים כִּי רָאִיתִי אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָּךְ. אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.

פרשנים רבים כותבים על הנקודה הזו. הנה למשל קטע מתוך ספר שנקרא "שם דרך", של הרב שמחה זיסל ברוידא, שהיה ראש ישיבת חברון:

"כשנתבונן בפרשה זו, לפנינו דבר מופלא: אף שבנבואה נאמר לו לצאת מבית לבן ולשוב לבית אביו, למרות זאת ראה צורך לספר להן בהרחבה ובפירוט" (הרב שמחה זיסל ברוידא)

כלומר, יעקב אמנם שומע צו אלוקי – אבל בכל זאת הוא פונה להיגיון האנושי וללב האנושי, ואכן מצליח לשכנע. זה עיקרון נכון, בכל כך הרבה תחומים בחיינו: גם כשאתה משוכנע באמת שלך, אתה חייב להשתמש בחינוך ובהסברה. לא בכפייה אלא בשכנוע. לא בהנחתת הוראות מלמעלה אלא בהבנה ובהפנמה.

לסיכום – הנקודות שעליהן דיברנו (ויש עוד רבות בפרשה):

  • נוכחותך חשובה
  • "יש לי חלום"
  • לחבר שמיים וארץ
  • הקדושה מסתתרת במקומות מפתיעים
  • להיות מובן לסביבה

תודה רבה. להתראות בשבוע הבא. שבת שלום.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.