יש לנו ארץ נהדרת – השיעור השבועי – פרשת ואתחנן תשע"ו

להורדת קובץ שמע לחצו כאן

מבוא לארץ ישראל

זה שיעור תחת ג'ט לג. נחתנו הבוקר מניו-יורק ב"ה, עם מטען כבד, לא של שופינג אלא מטען כבד של 233 עולים חדשים במטוס, חוויה מדהימה. אנשים גדולים, לפעמים אני מרגישה שאנחנו צריכים לבקש מהם ברכה. איזה עיתוי מושלם לקום מתוך תשעה באב ולקשור את גורלך בארץ ישראל. ואין לצעד הזה נימוקים רציונליים, וראיינתי רבים. אחד רופא, רב, סטודנט, מועמד לגיוס, אף אחד מהם לא מצליח להסביר רציונלית, התשובה שלהם באה מהלב: כי המקום הזה הוא בית.

לפעמים הדבר הטריויאלי ביותר עבורנו, הוא משאלת הנפש עבור מישהו אחר.
גם בפרשה שלנו יש מישהו שמאד רוצה לעלות לארץ ישראל:

וָאֶתְחַנַּן, אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: אֲדֹנָי ה' אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת-עַבְדְּךָ, אֶת-גָּדְלְךָ, וְאֶת-יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי-אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ. אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאֶרְאֶה אֶת-הָאָרֶץ הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן:  הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה, וְהַלְּבָנֹון.

משה רבנו לא זכה. פרשת ואתחנן נקראת על שם תחינתו המהדהדת להיכנס, רק להיכנס. שימו לב – משה אומר לקב"ה "אתה החילות", רק התחלת. כל יציאת מצרים, ים סוף, עשר המכות וכל מה שעברנו מאז הסנה ורק היום – זאת רק ההתחלה. יש המשך להתחלה הזו: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. משה רואה יש ערך אפילו בלראות, ואכן – לראות הוא כן זוכה, יש ערך אפילו בכך.

הנה התשובה ל"ואתחנן" – ויתעבר (כועס, לא מסכים):

וַיִּתְעַבֵּר ה' בִּי לְמַעַנְכֶם, וְלֹא שָׁמַע אֵלָי; וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, רַב-לָךְ–אַל-תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד, בַּדָּבָר הַזֶּה.  כז עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה–וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה. כח וְצַו אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ:  כִּי-הוּא יַעֲבֹר, לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה, וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם, אֶת-הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה.

מה הקטע? למה משה כל כך רוצה? למה זה חשוב? פה גיליתי שני מדרשים, כל אחד יותר הופך ת'ראש מהשני, תחזיקו חזק:

"מפני מה נתאווה משה רבנו להיכנס לארץ ישראל? וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך? אלא כך אמר משה: הרבה מצוות נצטוו ישראל, ואין מתקיימים אלא בארץ ישראל. אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי". (גמרא, מסכת סוטה, דף יד)

משה לא צריך את ארץ ישראל כדי לאכול תפוזי יפו, לרדת לחוף גורדון ביום שישי או לעשות את נחל היהודיה. משה הבין שהאיכות של המצוות בארץ היא אחרת לגמרי. שחיים יהודיים בחו"ל אינם דומים לחיים יהודיים בארץ. זו תפיסה מדהימה – משה רבנו רוצה לקיים את התורה במקום האמיתי, ארץ ישראל.

יש קביעה אפילו יותר מהפכנית של חז"ל, שלפיה המצוות שאנחנו מקיימים בחו"ל הן רק תזכורת, למהות ולעיקר. הנביא ירמיהו ביקש מעם ישראל: "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּונִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים". חז"ל מסבירים שהתמרורים האלה, הנ.צ. האלה, הם המצוות. כמו עמי ותמי שמפזרים פירורים של לחם – אנחנו שומרים עליהם אלפי שנים בחו"ל, אומרים חז"ל, כדי "שכשתחזרו לא יהיו עליכם חדשים". כדי שעם ישראל יהיה מורגל בהם.

המקור הולך ככה:

"משל למלך שכעס על אשתו ושלח אותה לבית אביה, אמר לה: הוי מתקשטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר הקב"ה לישראל: בני, היו מצוינים במצוות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים. הוא שירמיהו אומר הציבי לך ציונים וגו' אלה המצוות שישראל מצוינין בהם" (ספרי, עקב מג,יז).

משה רבנו מתחנן כי לכאורה כל מה שעושה במדבר סיני זה רק חזרות. והנה, הוא נפטר שם לפני המופע. תחשבו על הדימוי של חזרות גנרליות שוב ושוב, בלי מופע, עד כדי כך.

היה מיוחד מאד להכין את המקורות האלה בדרך לJFK ולראות את זה בעיניים – אנשים שבאים אל ההר הטוב והלבנון – לא מתוך מצוקה אנטישמיות עוני (למרות שגם לבוא מסיבה כזו זה מצוין), אלא מתוך עושר, מתוך אמריקה וכל מה שהיא מסמלת, "כי שמנה הארץ מאוד מאוד".

להשלים עם חוסר השלמות

מה עוד תפילתו של משה מלמדת אותנו? אנחנו כבר בארץ ישראל, מה המעמד הזה עוד נותן? חנן פורת מוצא פה עוד שני כלים הרלוונטיים לימינו:

קודם כל – יש מישהו מושלם? שיש לו הכול – זוגיות, משפחה, פרנסה, בריאות, חינוך, שלמות, שקט נפשי, משפחה, הורים, חברים, עבודה, שליחות, איזון – הכול? אין. יפה. גם למשה לא היה הכל. והוא המודל שלנו. המנהיג שלנו לא מושלם, המנהיג שלנו לדורות הוא אדם שלא הצליח להגשים את חלום חייו. משה מלמד לא להתייאש מכך שלא נקבל הכול. אף פעם לא נשיג הכול, ולמרות זאת, אל לנו ליפול למרירות ולתסכול. "התורה כביכול אומרת לאדם המיואש מהשגיו: לך לך אצל משה רבנו, אם למשה שלא קם איש כמוהו נאמר 'כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא' – אות הוא שאין לך אדם שכל מבוקשו ניתן לו". להרפות. לא להתייאש. להמשיך (ומשה ממשיך!). וכדרכו הוא מוצא שיר נפלא – מתאים לט"ו באב המתקרב.

השיר הנבחר הוא של המשוררת רחל, שלא זכתה לאהבה וזוגיות, אלא לשחפת וגירוש מהמושבה בחשש פן תדביק את החלוצים. משפחתה לא תמכה בה מרוסיה והיא נפטרה בגיל 40 לבדה, מותירה אחריה מורשת אדירה של שירה עברית נפלאה יחד עם אינספור ציפיות שלא מומשו, שרואים ברבים משיריה. שם השיר שחנן בוחר על ואתחנן הוא "מנגד", המבטא את כל חייה ומדבר על התחושה הזו של הר נבו, של ההחמצה, שרבים מאיתנו נמצאים בה בתקופות מסוימות:

קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת:
הֲבָא? הֲיָבוֹא?
בְּכָל צִפִּיָּה
יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ.

זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם
שֶׁל נַחַל אֶחָד.
צוּר הַגְּזֵרָה:
רְחוֹקִים לָעַד.

וזה כבר הבית האחרון שחרוט על מצבתה במושבה כנרת – סמל לכל התקוות והציפיות והעמידה על הר נבו מול הארץ המובטחת:

פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד
שָׁמָּה – אֵין בָּא,
אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ
עַל אֶרֶץ רַבָּה.

חנן לא מסתפק בזה, ומוסיף מסר נוסף (זה אולי לא מסר של קבר רחל הזה, אולי זה מסר של קבר רחל השני, הידוע): משה רבנו מלמד להתפלל. גם כשיש גזרה, מזכיר, לא להתייאש מן הרחמים. יש ערך בתפילה לדורות גם אם השם אמר לנו לא. "משה אמת ותורתו אמת. ובזמן שכל פטפוטי ההבל של אלפי מאמרים בעיתונים ובכלי התקשורת הושלכו זה מכבר לפח הזבל של ההיסטוריה, נשארה תפילת משה בעוצמתה ואנו קוראים אותה היום ונבנים ממנה. אפשר שלכן נכתבה תפילה זו – ללמדנו שאין ייאוש בזה העולם כלל!".

משה רבנו ממשיך, אחרי ארץ ישראל מגיעה תורת ישראל:

התורה – על חכמה ועל תבונה

לֹא תֹסִפוּ, עַל-הַדָּבָר אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, וְלֹא תִגְרְעוּ, מִמֶּנּוּ–לִשְׁמֹר, אֶת-מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר אָנֹכִי, מְצַוֶּה אֶתְכֶם.

התורה מצווה דיוק. לא יותר ולא פחות. לא קיצוני ולא רשלני. יש לאנשים נטייה לחשוב שהם באמצע, שהם המתונים, הקול השפוי, וכל מי שחושב אחרת, הוא "ימני מדי", שמאלני מדי", "מחמיר מדי בדת" או "מתירני מדי". העניין הוא שקשה באמת להיות באמצע. לא תוסיפו ולא תגרעו, זו בקשה לאיזון, שלמות.

החכמה היהודית כשהיא מתפרצת החוצה בלי קשר לתורה היא דבר מרתק, אבל היא עושה קלקולים, עוזי וויל מנה באחד ממאמריו מספר יהודים ששינו את העולם ע"י עקרונות יהודיים חלקיים. מרכס גרם קלקולים, גם פרויד, תרבות הוליווד בוודאי, ואני מוסיפה- פייסבוק בוודאי, היא הופכת את העולם גם לטוב וגם לרע – כי לא שמרנו על הדיוק והאיזון, לא תוסיפו ולא תגרעו. כשהיהדות תשתמש בחכמתה ובצורה המאוזנת לא להוסיף ולא לגרוע – היא יכולה להפוך את העולם.

משה מוסיף פה עוד אמירה:

וּשְׁמַרְתֶּם, וַעֲשִׂיתֶם–כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם, לְעֵינֵי הָעַמִּים:  אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן, אֵת כָּל-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם-חָכָם וְנָבוֹן, הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.

"חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", "חכם ונבון", זו הנקודה הכי יסודית – השם הנרדף לתורה אמור להיות חכמה ותבונה. רש"י מדגיש: "כי היא חכמתם ובינתכם – בזאת תחשבו חכמים ונבונים לעיני העמים", וממשיך: "אז, כשלא תשכחו אותם (את דברי התורה) ותעשום על אמיתתם, תחשבו חכמים ונבונים. ואם תעוותו אותם מתוך שכחה, תחשבו שוטים".

הדמות הדתית המשפיעה בילדותי הייתה הבבא בובה. הייתה זו תקופת מלחמת המפרץ, ראינו זהו זה בלופים, בה כיכבה דמות קריקטורית ביזרית של רב מקובל שגילם מוני מושונוב. היום הדמויות הדתיות המשפיעות הם אסתי וראובן מ"ארץ נהדרת". אני לא יודעת מי יהיו הבבא בובה של הדור הבא, אבל אני בטוחה שהמסורת תימשך. בכשרון רב, האמירה מצד היוצרים ברורה: יהדות היא קאלט מביך. בחקר התקשורת זה נקרא פריימינג, מסגור. ניסיון למתג את היהדות כדבר נלעג ולא רלוונטי. כמשהו שלא יכול להוות אלטרנטיבה תרבותית אמיתית, וחבל.

אם לסכם עד עכשיו – משה רבנו אומר: יש לנו ארץ נהדרת, ואחר כך אומר: יש לנו תורה נהדרת.

והרי התחזית

בחלק השלישי והאחרון בפרשה משה רבינו מציג את תמצית ההיסטוריה והגורל היהודי, כולל מושגים שבמבחן הזמן ניתן לפרש כשואה, תקומה, ותשובה:

הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר, מֵעַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:  לֹא-תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ, כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן.  כז וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם, בָּעַמִּים; וְנִשְׁאַרְתֶּם, מְתֵי מִסְפָּר, בַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה כט וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, וּמָצָאתָ:  כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.  ל בַּצַּר לְךָ–וּמְצָאוּךָ, כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; בְּאַחֲרִית, הַיָּמִים, וְשַׁבְתָּ עַד-ה' אֱלֹהֶיךָ, וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ.  לא כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ; וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.

עם ישראל עבר טרגיות גדולות כחלק מהמסלול אותו ייעד לו הבורא. כיום אנחנו במצב אחר לגמרי בשבת נחמו תשע"ו כאן בישראל בירושלים – זו זכות אדירה, אבל ראינו בפרשה – דרך משה רבנו, דרך הדרישה לשלמות, דרך הדרישה לחכמה – ראינו שזו לא רק זכות גדולה אלא חובה גדולה. שנזכה באמת לנחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם.

תודה רבה לכם וניפגש כאן בשבוע הבא.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.

סולם יעקב

על זוגיות, חינוך ילדים, שיפור עצמי ועוד

ידידיה מאיר וסיון רהב-מאיר במסע בעקבות דמותו המיוחדת של הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל.

אתם מוזמנים לרכוש את הספר במחיר מיוחד באתר ידיעות ספרים!