מה הלב של פרעה מלמד את הלב שלנו? – השיעור השבועי – פרשת בוא תש"פ

להורדת קובץ שמע לחצו כאן

ברוכים הבאים. מכירים את המשחק "איפה אפי?". אנחנו משחקים היום "איפה הלב של פרעה?". הלב של פרעה על שולחן הניתוחים ואנחנו הולכים לחפש את כל האזכורים ללב של הרשע המרושע שלא מאפשר לנו לצאת מעבדות לחירות. רק כשמחפשים, מופתעים לגלות כמה פעמים לבו מוזכר בתורה.

קראתי פעם בקשה אישית שאומר הרב שטיינזלץ: אל תסתכלו על פרעה כרשע, אתם יותר קרובים אליו מאשר למשה רבנו… כלומר, יש המון מה ללמוד ממנו, הוא לא רשע מרוחק, הוא אב טיפוס שמתרוצץ אצלנו בפנים.

בספר של הרב אריה לייב היימן, "חקרי לב", שערך הרב יוסף אליהו, יש פרק שלם שכותרתו: "פרעה – סמל ליצר הרע שבאדם". הרי יש פה ארבע פרשות רצופות בספר שמות שמתעסקות במה קורה בנבכי הנפש של פרעה, לא של משה ואהרון, והרי בוודאי יש יותר מה ללמוד מהם, ממרים, מעמרם, מיוכבד, אבל התורה מאריכה בארבע פרשות – שמות, וארא, בא ובשלח – דווקא במה עובר על פרעה. כותב הרב היימן שפרעה הוא משל ודוגמה ליצר הרע שבאדם, האדם משועבד ליצרו כשם שבני ישראל משועבדים במצרים, ממש כמו פרעה – היצר הרע לא משחרר את עבדיו בקלות, ויש מלחמה פנימית שצריך להכיר אותה ואת תכסיסיה ומהלכיה, ולכן הפירוט הנרחב הזה.

אז ברשותכם העתקתי רק את הפסוקים שנוגעים לפרעה, בלי דברי משה ואהרון וגם בלי תיאור המכות עצמן, לכאורה המכות הן העיקר וקריעת ים סוף היא העיקר, אבל לפעמים מתרכזים כל כך בסיפורים המוכרים והמרשימים והוויזואליים – ובלב של פרעה עוסקים פחות, זה נראה טפל ושולי. אז נתחיל, ונלך לפי הסדר:

בהתחלה – המטה הופך לתנין אבל גם המכשפים של פרעה, החרטומים, מצליחים בלהטיהם לעשות כן, יש להם גם מטה שהופך לתנין, ואז:

וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

ממשיכים. מכה ראשונה, מכת דם, שוב – אנחנו לא מתמקדים ביאור שהופך לדם, בכל ההתרחשות המרתקת הזו, ובילדים שלי ששאלו איך ילדים במצרים התרחצו ואיזה כיף להם כי לא חפפו להם ראש במשך כל מכת כינים, נשים לב רק לפרט הבא – כתוב שגם החרטומים מצליחים לעשות זאת, ואז:

וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

וַיִּפֶן פַּרְעֹה וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וְלֹא שָׁת לִבּוֹ גַּם לָזֹאת.

שוב, הלב במרכז: לא שת לבו – לא שם לב, לא התבונן, לא חשב. נמשיך. מכת צפרדע. תשתיקו את כל הקרקורים ואת המראה הירקרק והמגעיל ואת הצפרדעים שנכנסו לתנורים ומה לא, פה מתחילה איזו תנועה קטנה שמייד נעלמת, תראו:

וַיִּקְרָא פַרְעֹה לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר הַעְתִּירוּ אֶל ה' וְיָסֵר הַצְפַרְדְּעִים מִמֶּנִּי וּמֵעַמִּי וַאֲשַׁלְּחָה אֶת הָעָם וְיִזְבְּחוּ לַה'.

ואז:

וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה וְהַכְבֵּד אֶת לִבּוֹ וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'

איזה זיג-זג מפואר, ראיתם? לרגע הוא הסכים ואז הלב שוב כבד. יש הרווחה – יש שכחה. נמשיך אל מכת כינים, שוב בלי לתאר אותה ואת מוראותיה אלא רק בהתמקדות בנושא שהתורה ממש אומרת לנו – תסתכלו מה קורה לו פה בתוך הלב, זה גם הלב שלכם לפעמים. אין לנו היום מכות דם וצפרדע מסביב, אבל לב יש לנו, ועוד איך:

וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה'.

עוברים אל מכת ערוב. פרעה שוב נכנע – וחוזר בו באופן מרהיב:

וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ.

ואז:

וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת לִבּוֹ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.

אנחנו כבר רואים פה איזה מבנה, זה מגוחך, מביך עבור פרעה, אבל נמשיך אל מכת דבר שגם בה נאמר:

וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת הָעָם.

עברנו חמש מכות. אנחנו בחצי, במחצית. במכת שחין נאמר משהו חדש, זו המכה השישית, אחרי דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר – שחין. יותר מחצי מהמכות חלף, ומה קורה ללב שלו? פה ה' כבר מתערב, תראו, מי שעוקב בדקדקנות רק אחרי הלב של פרעה לא יכול לפספס את ההתפתחות הזו:

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה.

ואז מגיעה מכת ברד, השביעית:

וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם חָטָאתִי הַפָּעַם ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים.

וַיַּרְא פַּרְעֹה כִּי חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ הוּא וַעֲבָדָיו.

וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה.

עד כאן שבע המכות שבפרשת וארא. עכשיו לפרשה שלנו, פרשת בוא, העיסוק בלב של פרעה נמשך, אם רק שמים לב. כך הפרשה נפתחת:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ.

ואז ממשיכים אל המכה השמינית – ארבה. פרעה סובל ו"חוזר בתשובה":

וַיְמַהֵר פַּרְעֹה לִקְרֹא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וַיֹּאמֶר חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְלָכֶם.

וְעַתָּה שָׂא נָא חַטָּאתִי אַךְ הַפַּעַם וְהַעְתִּירוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה.

משה מתפלל, הארבה נעלם, ואז, באופן שכבר לא מפתיע אותנו:

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

עוברים אל מכת חושך, המכה התשיעית, וגם בה נאמר:

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם.

ועכשיו מכת בכורות, וגם בה נכתב:

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצוֹ.

ובפרשה הבאה, בפרשת בשלח, הנושא עדיין מקבל תשומת לב, כך אלוקים אומר למשה:

וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה וְרָדַף אַחֲרֵיהֶם.

וכך מתוארת שוב החרטה של פרעה על כך שנתן לעם לצאת ממצרים:

וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם וַיֵּהָפֵךְ לְבַב פַּרְעֹה וַעֲבָדָיו אֶל הָעָם וַיֹּאמרוּ מַה זֹּאת עָשִׂינוּ כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ...

וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.

 עד כאן. עם ישראל ממשיך לצאת ממצרים, כבר לא אכפת לנו מה שלום הלב של פרעה אחרי שאנחנו מתחילים את המסע לארץ ישראל, אבל אנחנו עוצרים כאן. מכל הציטוטים האלה, איך אתם מתרשמים מאישיותו של פרעה? הרי זו פשוט קריקטורה. האיש הוא מנהיג עצום במזרח הקדום, תבינו שהוא נחשב לאל, מלכי מצרים העתיקה נחשבו לאלים, אבל האיש שאמור להנהיג אימפריה – לא מצליח להנהיג את עצמו, לא מצליח להנהיג את לבו. התורה בעצם אומרת לנו: קודם כל תנהיג את עצמך לפני שאתה מנהיג אחרים. מלך העולם לא מולך על הרצונות הכי בסיסיים שלו, שום עקביות, שום יציבות. פרעה נקרא "משעבד", אבל אם מסתכלים מקרוב – הוא הכי משועבד שיש. ואיפה חדר המלחמה, החמ"ל? לא בארמון פרעה וגם לא באוהל משה ואהרון – אלא בלב. וזה כמובן משל עלינו. לא על פרעה המגוחך בציורי הילדים, בהגדה של פסח, שמצויר כמו איזה רשע קטן ונמוך ומצחיק, אלא על היצר הרע ועל המנגנון שפועל בנו, מנגנון של רצוא ושוב, רצוא ושוב, רע וטוב, רע וטוב, כן, לא, אולי, בעצם שכחתי מזה, הנה, כבר הסתדרתי. כל פעם שיש הקלה – פרעה שוכח ממה שהבטיח (כמו בבדיחה הידועה על "השם, תעזור לי למצוא חנייה", ואז: "הסתדרתי, מצאתי חנייה לבד"…).

למה התורה מפרטת כל כך על מה שמתרחש בתוך הלב של פרעה? הנה שני לקחים חשובים שפרשנינו לומדים, בנוגע ללב שלנו:

1. הבחירה החופשית הולכת ונעלמת עם הזמן

ראינו שעד המכה החמישית זה הלב שלו. מהמכה השישית – ה' כבר מכביד את לבו. למה? יש פה שאלה קשה, הרי יש בחירה חופשית עצומה, אפשר לבחור בין טוב לרע, איך ה' מתערב ומחליט עבור הלב שלו ומכביד אותו? יש בחז"ל אפילו שאלה – אם הפסוקים האלה לא נותנים רעיונות לכופרים ולמתנגדי התורה, כאילו אין בחירה חופשית, זה נותן פתח לליצים שרוצים ללעוג לתורה.

והתשובה היא מתחום ההתמכרות. כולנו מבינים שיש התמכרות גופנית לדברים, נכון? בואו נדמיין מכור לסיגריה. בסיגריה הראשונה, מה רמת הבחירה שלו אם לעשן או לא? גבוהה מאוד. גם בסיגריה השנייה. וכעבור חמש שנים, שבהן הוא עישן 2 קופסאות ביום והוא שולח יד להוציא עוד סיגריה, על אוטומט, מה רמת הבחירה שלו?

נדבר על תחום שיותר קרוב אליי – קפה. אני זוכרת את כוס הקפה הראשונה. לא אשכח מי נתן לי אותה (תבינו, זה ה"חומר" המסוכן ביותר שניסיתי, קפאין…). מה הייתה רמת הבחירה אז? מלאה. היינו קורס בחשבונאות בתואר בניהול, זה משעמם כמו שזה נשמע, חובות מסופקים, חובות אבודים, הפרשה לחובות מסופקים. מה הייתה רמת החופש שלי אז? אדירה. וכעבור חצי שנה בקורס, כשאני לומדת למבחן בחשבונאות ב-12 בלילה ונרדמת, מה רמת הבחירה? יפה, הבנתם. כך גם ביחס לחטיפים פה באמריקה (בימים הראשונים עוד הזדעזעתי מה"סנקס" שהילדים פה לוקחים לבתי הספר) ואפילו דברים שזעזעו אותי בשפה העברית-אמריקאית ואני מוצאת את עצמי אומרת פתאום בלי לשים לב ("יו שוד בי מצליח", מכירים את זה?) וכו' וכו'.

כמה קשה להפנים את העיקרון הבא: זה ככה גם במידות טובות ובמידות רעות! זה ככה גם בתורה ובמצוות. בואו ניקח את האופציה לשקר. השקר הראשון מול השקר המיליון. בכל התחומים של נדיבות, חסד, הארת פנים, הכרת הטוב, תפילה, צניעות, לשון הרע, לימוד תורה – כל אלה הם דברים שאם אתה מתאמן בהם והולך לצד אחד – אתה הולך ומתחזק לאותו כיוון, לטוב או לרע. פרופ' נחמה ליבוביץ' כותבת על כך באופן נפלא, ולדעתי לא סתם היא מאריכה. בדרך כלל היא כמעט לא מביאה רעיונות משלה ונותנת לנו להבין מלשון הפרשנים העתיקים, אבל פה היא מסבירה בעברית שלה, באריכות, בהרחבה, תראו איזה יופי:

"ההכרעה לעולם היא בידי האדם, אלא שרק מלכתחילה חופשי האדם לבחור כאוות נפשו, היינו שתי האפשרויות ניתנות לו במידה שווה. אך כיוון שבחר באחת מהן והלך בה, שוב אין הוא יכול לבחור בחירה אחרת מתוך אותה קלות שיבחר בבחירתו הראשונה. וככל שיתמיד בבחירתו הרעה הראשונה, וככל שיתרחק ממקור הכרעתו הראשונה ויאריך מהלכו באותה דרך רעה, כן תכבד עליו הבחירה בדרך הטובה, ואם כי חופשיות בחירתו עדיין בידו, אין היא חופשית ובלתי מוגבלת כפי שהייתה. אם כן – לא הקב"ה הוא שהצר בחירתו והקשה עליו את הדרך חזרה, אלא הוא עצמו על ידי בחירתו ברע והתמדתו בה הערים מכשולים על דרכו חזרה לבחור בטוב. ויצר ה' מידה זו באדם, שככל שמרבה הוא לחטוא, חוצצים חטאיו בינו לבין התשובה. אם כן, האדם הוא הבוחר, הוא הפותח לבו או המכביד לבו, והקב"ה מסייעו על פי רצונו" (פרופ' נחמה ליבוביץ')

גם הרב פרופ' יונתן זקס כותב  שזו ה-נקודה בסיפור של פרעה. הוא מנסח זאת ב"זקסית", כך:

"החופש במובנו העמוק, החופש לעשות את הטוב והישר, לא ניתן מעצמו. אנחנו רוכשים אותו או מאבדים אותו – בהדרגה. היהדות היא הזמנה לחופש" (הרב יונתן זקס).

בקיצור, אם אתה רודן ורשע – אז אתה לאט לאט סוגר לך אופציות. אבל רגע, אל תהיו מדוכאים, יש תקווה: קודם כל, עדיין אפשר לבחור בטוב, לא כתוב שה' נועל את ליבו, מונע, כתוב רק שהוא מכביד. אפשר לצאת מזה. מכורים לסמים, להתמכרויות הכי קשות – הצליחו. זה קשה אבל אפשרי. זה לא פטאלי. הבחירה החופשית נשארת, אבל מצטמצמת.

ושנית, עוד נקודה חיובית – גם כשאתה בוחר בטוב אתה פותח לך אופציות חדשות ומקבל חיזוק. כמו שה' מכביד את לבך, הוא יכול גם להקל את לבך, כל פעם נפתחים אזורים חדשים של טוב שאתה יכול לכבוש ולהגיע אליהם, לפסגות חדשות של חסד, של טוב, של עלייה.

2. אין טעם בהחלטה בלי החלטה על יישום

עכשיו לעיקרון השני. בואו נהיה אפילו עוד יותר פרקטיים. איך תכלס, פרקטית, מעשית, הכי מעשית שיש, אנחנו לא הופכים לפרעה כזה, שמחליט ואז מתחרט, והלב שלו הולך ונאטם, הולך ונסגר? הרי הוא כל פעם מחליט אבל לא קובע מי, מה, מתי, איך. הוא לא אומר "אוקי, חטאתי, הבנתי, אני משחרר אתכם ביום שלישי ב-12 בצהריים, קבענו". הוא אף פעם לא מוריד את זה לרובד המעשי, ולכן זה מתפוגג.

הרב נבנצל כותב שכל פעם זה "הולך ובא" אצלו: הוא מחליט ואז מתחרט, מחליט ואז מתחרט. כל פעם יש נצנוץ חיובי, הוא ממש מכיר באמת, במשה, באהרון, בה', ביציאת מצרים – והופ, למחרת זה נגוז ומתפוגג. מה קורה פה? יש משפט מפורסם: אין דבר יותר קל מלהפסיק לעשן, כבר עשיתי את זה מאה פעמים…

אז מה הקטע? רבותיי, צריך להסתכל אחרת לגמרי על המונחים רשע וצדיק. כבר הבנו שאלה שני מונחים שמתרוצצים בתוכנו, והרב נבנצל מסביר כך:

"נקודת ההבדל בין צדיק לרשע אינה בכך שאחד מתחרט והשני לא. שניהם מתחרטים. גם לפרעה היו מחשבות טובות של שיפור, כמו לכולנו. עיקר ההבדל הוא ביישום של אותן מחשבות טובות בחיי המעשה. כשעולה לנו מחשבה טובה – יש להתכונן מיד למערכה העיקרית שתתחיל מחר בבוקר, כשרושם הדברים יפוג באופן טבעי. לחשוב איך להקנות נצחיות להחלטות הלב. ההבדל בין צדיק לרשע הוא במרחק שבין התעוררות אחת לשנייה. אצל הרשע – קיים חלל גדול ביניהם. כל הרהור תשובה חולף ביעף, וער להרהור הבא – הוא הולך בשרירות לבו. ואילו הצדיק מחפש קביעות ואורך ימים להתעוררות הלב, מושך את ההשפעה על פני זמן רב ככל שניתן. 'לתפוס' את ההברקות ולאמץ אותן אל הלב, לשמר את רגעי האמת" (הרב אביגדור נבנצל)

צריך להתעכב על הנקודה הזו: ההבדל בין צדיק לרשע הוא במרחק בין המחשבה לבין המעשה, בין ההשקפה לבין התכלס. כולנו מתחרטים, כולנו רוצים להיות טובים יותר, אבל ההבדל הוא: 1. כל כמה זמן מתעוררים, מה הפער בין הרגעים שיש לנו בהם מחשבות טובות, האם אדם עושה תשובה ומשתפר כל הזמן או פעם בשנה, ובעיקר: 2. מה עושים עם המחשבות. רשע לא עושה כלום, צדיק מוריד אותן לפרקטיקה.

הרב וולבה מביא ביטוי מופלא מספר משלי – "לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט." לא הכרתי את שלוש המילים היפות האלה, אבל ככה הוא הלב של הרשע – הוא כמעט. רוצה, אבל בסוף לא. מחליט, אבל אחר כך מתחרט. לעומת זאת, מצטט הרב וולבה פסוק שמתאר את הצדיק: "יראת ה' טהורה עומדת לעד". אצל הצדיק יש הרבה יותר יציבות.

נחזור ללב של פרעה. התורה מרחיבה כל כך הרבה כי חשוב לדעת: אנחנו לא רציונליים כמו שנדמה לנו. אנחנו צריכים דחיפה לכיוון הנכון, גם אם אנחנו יודעים מהו. אני רוצה לתת שתי דוגמאות, של שתי אפליקציות כושר. שוב, אין אפליקציות לעבודה על המידות הפנימיות, אבל אמרנו שהעיקרון דומה, וזה די מדהים שהאנושות "מכריחה" את עצמה לבחור נכון.

דוגמה ראשונה, מתוך דיווח בניו יורק טיימס: "אפליקציית הכושר המובילה בארצות הברית היא זו שמשלמת לנו עבור זה". קוראים לזה "סווט-קוין" (מטבע-זיעה), אתה רוצה לצבור קרדיט של סווטקוינס, נקודות או מטבעות שמקבלים על הליכה ועל ריצה. האפליקציה מנטרת את הפעילות הגופנית שלך אבל מכניסה פנימה כלכלה – כדי להמריץ אותנו היא רוצה לתת ערך כלכלי כי הרציונליות שלנו זה כבר לא מה שהיה פעם. אנשים לא מבינים שצריך כושר עבור הטווח הארוך, וזה שווה יותר מכמה דולר. הם צריכים לראות דולרים. אז על כל כאלף צעדים מקבלים סווט-קוין אחד, אם צוברים 500 סווטקוינס מקבלים גאדג'ט מסוים של כושר, אבל אחר כך אפשר פשוט לרכוש מוצרים עם הסווטקוינס. מסקנה: אנחנו צריכים תדלוק ותמרוץ כדי לעשות מה שנכון.

"כל העסק הזה נועד להפוך את התנועה הפיזית לבעלת ערך", טוען אולג פורמנקו, ממייסדי האפליקציה. "כרגע ערכה של התנועה עומד על אפס. השוק הוא זה שיחליט מה יהיה ערכו של מטבע הסווטקוין, אבל אנחנו יודעים שזה לא אפס. בסופו של דבר לסווטקוין יהיה שער חליפין המקביל לפאונד הבריטי".

דוגמה שנייה: אפליקציה ושמה "ג'ים פאקט", שקונסת אותך על התנהגות גופנית שלילית. כלומר, אתה מגדיר בהתחלה כמה פעמים בשבוע אתה רוצה להתאמן. אם לא עשית זאת אתה משלם מכספך. כן כן, אתה נותן את פרטי האשראי וזה מוריד ממנו כמה דולרים. במקביל, מי שכן עומד בהסכם שלו מקבל כמה דולרים, מתוך הכסף של אלה ששילמו. יש אפשרות להביא אישור רופא כדי למנוע את קיזוז הכסף. המפתחים של הרעיון מספרים שהוא הגיע אחרי קורס בכלכלה התנהגותית, ואומרים: אנשים לא אוהבים להפסיד כסף, וזה אחד המניעים החזקים, הרבה יותר מאשר לזכות בכסף". זה נכון, אנחנו נשמח לקבל כעת 10 דולר, אבל להפסיד 10 דולר? תחושת ההפסד חזקה מתחושת הרווח. ואולי יותר מכך: לחשוב שמישהו מרוויח כסף שאתה הפסדת…

בואו נחזור לפרשה: פרעה הוא רשע לא כי הוא לא מתחרט, אלא כי הוא לא יודע ליישם את ההחלטות הטובות שלו. כל אחד צריך סוג של "אפליקציה" כדי ליישם את מה שהחלטנו בתחומים הרוחניים בחיים.

בואו נתחיל לסכם. מה שקראנו עד עתה אינו ספר היסטוריה על לבו של פרעה, אלא משימה אקטואלית שעומדת מולנו, כאן ועכשיו: "וְהִנֵּה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר וְכָל יוֹם וָיוֹם, חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא הַיּוֹם מִמִצְרַיִם. וְהִיא יְצִיאַת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית מִמַּאֲסַר הַגּוּף" (ספר התניא).

ואם צריך לצאת ממצרים, צריך לדעת על מה להתגבר. ירדנו הפעם לרזולוציות ולפרטים, לתוך הלב, הקרביים של היצר הרע, כדי לנסות לצאת אחר כך שוב אל התמונה הגדולה: צריך להבין שעם הזמן הבחירה החופשית נעלמת, חלילה, ולהבין שיש לקשר את ההחלטות ליישום מיידי. זה המפתח ליציאת מצרים, הפרטית והכללית. תודה רבה לכם. נתראה בעזרת השם בשבוע הבא.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.

מתחילים מייד אחרי החגים!

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.