1. ביום הראשון של פסח חגגנו את יציאת מצרים, בליל הסדר. ביום האחרון המכונה "שביעי של פסח", שמתחיל הערב, חוגגים את קריעת ים סוף.
2. פרשנינו מסבירים שעד קריעת ים סוף העם לא היה חופשי לגמרי. יציאת מצרים הייתה ההתחלה, אבל רק אחרי שאבותינו חצו את הים והתנתקו לנצח מהמצרים שרדפו אחריהם – הם החלו באמת להיות בני חורין.
3. מול המציאות החדשה והמשמחת, אחרי שעברו את הים – העם לא דיבר, הוא שר. יש דברים מרוממים שרק השירה מבטאת. בני ישראל הביעו את האמונה והשמחה שלהם ב"שירת הים", שנהוג לקרוא בחג.
4. חז"ל מספרים לנו שלא כולם היו מלאים בהודיה ובשמחה. זה מצב מוכר, לצערנו. היו אז קולות רבים של ייאוש ואובדן תקווה, והייתה אפילו קבוצה שרצתה לחזור למצרים. גם תוך כדי הנס, תוך כדי קריעת ים סוף – היה מי שהמשיך להיות מריר וציני.
5. בספרים רבים נכתב שכדאי להתפלל בחג ל"קריעת ים סוף", בכל התחומים. זה חג שמזכיר לנו שגם כשנראה שאין מוצא, כשהכול מעיק ומחניק – הצלחנו לצאת ממצבים קשים יותר בעבר. המציאות תמיד יכולה להפתיע ולהשתנות לטובה תוך זמן קצר. רק תחשבו, למשל, איך נראה חג הפסח שלנו בשנה שעברה.
שבת שלום וחג שמח.
