בשיחות שלי עם בני נוער לאחרונה על יום ירושלים, הבנתי שלפעמים צריך לחזור על העובדות ההיסטוריות הבסיסיות. אז הנה כמה עובדות כאלה:
1. במלחמת העצמאות, הירדנים ניצחו בקרבות הקשים ברובע היהודי בירושלים, וכל היהודים פונו משם, עד האחרון. ירושלים חולקה. מ-48' ועד 67', במשך 19 שנים, לא יכולנו להתפלל בכותל כלל, רק לצפות עליו מרחוק בגעגועים.
2. במהלך "תקופת ההמתנה", לפני מלחמת ששת הימים, שררה בישראל אווירה קודרת. מצב הרוח הלאומי היה בשפל בגלל החשש ממתקפה משולבת של מדינות ערב, המצב הכלכלי היה קשה, ואחד המשפטים המפורסמים בארץ היה אז "שהאחרון יכבה את האור", כלומר: הישראלי האחרון שיורד מהארץ, מתבקש לכבות אחריו את האור בנתב"ג.
3. המלחמה התנהלה מול סוריה, מצרים וירדן, ובהשתתפות צבאות עיראק, לבנון וערב הסעודית, והסתיימה בניצחון מוחץ אחרי שישה ימים. בעולם הערבי כינו את המלחמה "מלחמת יוני" כדי לטשטש את העובדה המשפילה שהניסיון להשמיד את ישראל נכשל אחרי שישה ימים בלבד. כדאי לזכור: אנחנו לא חוגגים היום רק את שחרור ירושלים, אלא בעצם גם את הצלת תל אביב.
4. בסיומה של המלחמה, ישראל שחררה את רצועת עזה, חצי האי סיני, יהודה ושומרון, רמת הגולן וכמובן – ירושלים. השטח הכולל שהתווסף לישראל, היה גדול פי שלושה (!) משטחה לפני המלחמה.
5. קשה לתאר במילים את ההקלה, השמחה וההתרגשות שאחזו בעולם היהודי כולו, היום לפני 55 שנים. הנה ציטוט מעיתון "הארץ" בבוקר שאחרי איחוד העיר: "אין מילים לבטא את הרגשות המסעירים את לבנו בשעה זו. העיר העתיקה של ירושלים היא שלנו. שעריה פתוחים, והכותל המערבי שוב לא יעמוד עזוב ודומם. הוד העבר שוב לא נשקף מרחוק, אלא מעתה הוא יהיה חלק של המדינה החדשה, ויפיץ את קרניו על מפעל הבנייה של חברה יהודית שהיא חוליה בשרשרת הארוכה של תולדות העם בארצו".
אמן. יום ירושלים שמח.
