בט"ו באב גם הובאו לקבורה הרוגים. לזכרם.

כמה קוראים עירניים העירו לי, שבין כל הסיבות והמנהגים של ט"ו באב, אתמול, לא ציינתי שזה יום מיוחד מעוד סיבה. לא רק בגלל אהבה וחיבור וזוגיות, אלא גם כי זה היום שבו הובאו לקבורה הרוגים רבים מעם ישראל.
זה נכון. אחד האסונות בתשעה באב היה המפלה של לוחמי העיר ביתר בזמן מרד בר כוכבא. אחרי הקרבות הקשים, הרומאים לא נתנו ליהודים לקבור את הקורבנות. הגופות נותרו בשטח, באופן מבזה. רק כשהתחלף הקיסר הרומי, השתנתה המדיניות: בט"ו באב היהודים קיבלו אישור להביא לקבורה מכובדת את אחינו, בני ישראל. יש אפילו ברכה מיוחדת בתוך ברכת המזון, "הטוב והמיטיב", שנכתבה בגלל אותו מעמד קבורה.
הטוב והמיטיב? עד כדי כך? ובכן, זה עצוב מאוד, אבל יש בכך גם אור בתוך החושך. יש פה גם נחמה של סגירת מעגל. לכן האירוע ההיסטורי מוזכר כסמל לריפוי שיש ביום הזה. הזיהוי, הידיעה הוודאית, ובעיקר ההגעה לקבורה בכבוד, עם לוויה וקדיש וקבר לפקוד.
ט"ו באב תשפ"ד. הלילה במבצע צבאי נועז – שאולי לעולם לא נדע את כל פרטיו – חולצו גופות חטופים, אחים יקרים, מרצועת עזה: חיים פרי, יורם מצגר, אלכסנדר דנציג, נדב פופלוול, יגב בוכטב ואברהם מונדר, הי"ד.
כל אחד מהם - עבורנו, עולם ומלואו, עם סיפור חיים נפלא שנקטע.
כל אחד מהם - בעיניים של האויב הרע שלנו, הוא קודם כל יהודי, כלומר מטרה.
תודה לכל המעורבים. תנחומים למשפחות שיערכו בקרוב הלוויות ליקיריהן. בתפילה לשמחה שלמה ואמיתית.