יש כל כך הרבה עצות להתמודדות בתקופה הזו, הנה עוד אחת: בואו לכותל. פשוט בואו. ראיתי הערב מה זה עושה לאנשים.
בכל שבוע מאות נשים של קהילת "מתחדשות" נפגשות ללמוד יחד בזום, אבל הערב נפגשנו כולנו פיזית, בכותל. רובן הגיעו לראשונה מאז פרוץ המלחמה. "איך לא הייתי פה קודם", אמרה לי אישה מקריית שמונה, אחרי סיור במנהרות הכותל. "קיבלתי פה כוחות לחזור לדירה הזמנית שלנו בירושלים...".
שעה קלה קודם היו שם חיילי גולני, שאחרי עשרות ימים בהר דב – באו להודות ולהתפלל. לאחרונה גם החיילים של מחנה שורה הגיעו, יחד עם אנשי זק"א, אחרי ימים ולילות במלאכת הזיהוי הקשה של הנופלים. לפני כמה ימים היו בכותל 50 אלף איש יחד בתפילה, בהובלת משפחות החטופים. וכמעט בכל יום מגיעה קבוצה אחרת – ניצולי הנובה, מפונים מהדרום ומהצפון שעזבו את בתיהם, נשות מילואים...
במהלך המפגש מישהי ניגשה אליי ואל רחלי חדד, מנהלת ההדרכה של הכותל, ואמרה לנו שהיא הגיעה מספרד. יהודייה מספרד שפשוט הרגישה צורך להגיע לכותל עכשיו, וקנתה כרטיס טיסה.
סולי אליאב, מנכ"ל הקרן למורשת הכותל, סיפר לי שלאחרונה חמישה צעירים עם פוסט-טראומה באו עם המדריך שלהם ולראשונה נתנו פורקן לכל הרגשות, מול האבנים העתיקות. "יש בירושלים משהו מרפא, מרגיע", הוא אמר, "שמחבר אותנו למשמעות של כל מה שאנחנו עושים עכשיו, של כל מה שעובר עלינו. לא סתם כל כך הרבה מזמורי תהילים מתארים עלייה לרגל לירושלים. הלוואי שכמו עולי הרגל, נעלה אליה בקרוב מתוך שמחה".
*
ומה כל אחת יכולה לתרום כאן ועכשיו, במלחמה?
מתוך מפגש בנות המצווה במנהרות הכותל המערבי