היום מלאו 21 שנים לפטירת הרב יוסף קאפח – מגדולי רבני תימן, פרשן ומתרגם של הרמב"ם, חתן פרס ישראל. נכדתו עינת קאפח סיפרה לי הלילה כמה סיפורים קטנים-גדולים עליו:
• "מלבד הגדלות שלו בתורה, גם השקט שלו היה נדיר. זו לא רק היכולת לשבת, כמתמיד, במשך שעות, ימים, שבועות ושנים בין הספרים. זה השקט הפנימי שהיה בו. תמיד ממוקד כולו, לא מתפזר. אם הייתי משחקת עם המזלג ותוקעת אותו ללא הפסקה בסלט שעל השולחן, סבא היה אומר בחיוך: 'מה עשה לך המזלג, למה את מפריעה לו לנוח?'. לידו כל העולם נראה תמיד ברעש מתמיד, בחוסר ריכוז, בהסחת דעת, מושפע מגירויי הסביבה".
• "פעם הגיעו אליו אב ובנו. הבן סבל מהקושי להגות את האות ר' ואמר במקומה ל', מה שגרם לחשש תמידי מפני הסביבה שלעגה לו. מועד בר המצווה של הילד התקרב והם נלחצו לקראת המעמד. סבא הרגיע אותו, ישב איתו ארוכות, וחיבר איתו דרשת בר מצווה שלמה בלי האות ר'".
• "לפני שנים, בראיון עיתונאי, שאלו את סבא: לו היית פוגש את הרמב"ם, מה היית שואל אותו? ענה סבא: לא הייתי שואל אותו דבר. הייתי אומר לו תודה רבה".
לזכרו.
