והיום בפרשת פנחס - מסר קצר וחשוב לכל מי שרוצה לחנך ולהשפיע: האם אפשר בעצם לומר שמרים הצליחה בחינוך, יותר ממשה ומאהרון?
זו לא שאלה שלי, אלא של המחנך הרב משה צבי נריה, האיש שמכונה "אבי דור הכיפות הסרוגות". הרב נריה שואל (בספר המעולה "נר למאור") למה הגברים לא התלהבו מהמשימה להיכנס לארץ ישראל, ולכן מתו במדבר, ולמה הנשים היו בעלות רוח אופטימית יותר, ולכן נכנסו לבסוף לארץ. הסיבה - משה ואהרון חינכו את הגברים, מרים הנביאה חינכה את הנשים, והיה הבדל גדול בסגנון החינוכי. שימו לב לניסוח שלו, ובעיקר למסר:
"מרים הצליחה בעבודת החינוך יותר משני אחיה, משה ואהרון. לא עלתה בידם להעלות את המוני העם לדרגה הרצויה, ואילו מרים אחותם עשתה וגם יכולה. איך קרה הדבר? סוד ההצלחה החינוכית – בקשר האישי עם המחונכים. מרים שרה ורקדה עם הנשים. אנו פוגשים אותה עושה כך פעם אחת, אבל דבר זה ודאי חזר בכל הזדמנות של שמחה, בשבט או במשפחה. התורה אינה מוסרת לנו פרטים על החיים השוטפים של העם במדבר, אך המקרה הבודד ודאי מלמד על מנהג של קבע. כך נוצר קשר קרוב בין מרים לחניכותיה, ולקשר זה הייתה השפעה מכרעת. מה שלא זכו לו משה ואהרון - זכתה לו מרים".
הרב נריה - שנודע גם בתפילות ובשירים שלו - אומר כאן שלא מספיק רק לדבר ולהרצות כדי להעביר תוכן. צריך גם לרקוד, לשיר, לחוות, לצרוב רשמים, ליצור קשר אישי. (בתמונה: הרב נריה)
