כך כותב נתנאל פרץ מאשדוד: "אנחנו זקוקים דחוף לתשעה באב. לא, לא רק כדי ללמוד על החורבן שיכול להיגרם משנאת חינם. לא רק בגלל הצורך להבין טוב יותר את החיסרון של בית המקדש.
אנחנו זקוקים לתשעה באב בשביל חצות היום. ביום הכי עצוב בלוח השנה היהודי, חצות היום זה הזמן של הטוויסט. קמים מהרצפה, יש שנוהגים לנקות את הבית, ותוך כדי הצום ריח של בישולים נישא בין קירות הבית שרק אתמול ספגו סעודה מפסקת עלובה שנאכלה על הרצפה. האווירה משתנה לגמרי ולפתע מתחיל להישמע קול אחר, שמלווה את העם הקטן שלנו ביום הזה כבר אלפי שנים: האמונה שהטוב הוא קרוב.
במילים אחרות, אפשר לומר שבחצות היום של תשעה באב מתרחש המהפך הדרמטי ביותר בנפש האדם, כשבדרך נס שבה אליו המוכנות לאמץ שוב מחדש את האופטימיות.
יש הרבה דברים שאנחנו זקוקים להם בימים אלה. חיסונים, בדיקות, פרנסה, יציבות, אחדות. כאוס גדול וחסר פנים עוטף את העולם ונראה שהקושי רק הולך ומחריף. אבל לצד כל אלה חסר העיקר, שאותו אולי הכי קשה להשיג בתנאים האלו. חסרה היכולת הבסיסית ביותר אבל אולי גם החמקמקה ביותר שיכולה להיות: היכולת להאמין שיהיה טוב.
אז אנחנו זקוקים לאהבת חינם ולבניין ירושלים, אבל לפני זה, אנחנו זקוקים למהפך של חצות היום".
