תשומת לב קטנה

ליוסף יש את כל הסיבות בעולם שלא להסתכל על האסירים החדשים שמגיעים לתא שלו.
הוא הושלך לכלא המצרי על לא עוול בכפו, אחרי שהאחים שלו מכרו אותו. זה אמור להיות מצב של תסכול ומרירות.
ובכל זאת, אחרי ששני שרים של פרעה מושלכים לכלא, התורה מספרת לנו כך: "וַיָּבֹא אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּבֹּקֶר, וַיַּרְא אֹתָם, וְהִנָּם זֹעֲפִים". כלומר, יוסף מייד שם לב למצב הרוח שלהם,
ואז הוא גם ממהר לשאול אותם: "מַדּוּעַ פְּנֵיכֶם רָעִים הַיּוֹם?" הפרשנים מדגישים את ארבע המילים האלה: "מדוע פניכם רעים היום?".
זו תשומת לב קטנה כלפי הזולת, אבל ההתעניינות האנושית הזו – היא זו שמובילה לגאולה.
מכאן העלילה מתפתחת באופן בלתי צפוי וחיובי מאוד. השרים מספרים לו מה קרה להם ומפרטים מה החלומות שלהם, ויוסף מצליח לפתור את החלומות בהצלחה.
בפרשה הבאה, כאשר גם המלך פרעה יחלום חלומות לא ברורים, אחד השרים כבר יקרא ויוציא את יוסף מהכלא, ומשם הוא רק יתפתח, יצליח לספק מזון למצרים בשנות הרעב, ויתאחד בהמשך עם האחים שלו שיבואו למצרים רעבים, וכן הלאה, עד ליציאת מצרים. הגאולה מתחילה מהבעת עניין ואכפתיות קטנה כלפי האחר