שמואל עמנואל נהג לכתוב לעצמו תפילות. הוא היה ניצול שואה, ממקימי קיבוץ שעלבים, איש של תורה וחינוך, של התיישבות וחקלאות. השבוע מלאו שש שנים לפטירתו, ובני משפחתו שלחו אליי את התפילה הבאה, שגילו בכתב ידו, בין ספריו:
"אלוקים! תן לי את התבונה לא להשתעבד לכלי התקשורת.
תן לי את שלוות הנפש להמשיך לעבוד ולפעול, כשכל הסובבים אותי מופרעים על ידי הרדיו והטלוויזיה.
תעניק לי משמעת עצמית כדי שאוכל להסתפק בלהיות מעודכן פעם או פעמיים ביממה, ולא כל רגע ורגע.
תן לי את הגבורה להתגבר על יצר הסקרנות המבלבל אותי ואת זמני.
תן לי את התבונה להבין שלא אחסר כלום ולא אפסיד כלום, אם אדע את החדשות יותר מאוחר.
תן לי את השכל שלא לבזבז את זמני בניחושים והשערות, המתבדות בדרך כלל תוך שעות וימים.
תעניק לי את הענווה להכיר בכך שלא ישתנה כלום בעולמך, ולא ישתנה כלום במהלך ההיסטוריה, אם שמואל עמנואל לא יידע מיד על כל מהלכיו של פלוני הפוליטיקאי.
תן לי חלקי בתורתך, כדי שלא אבזבז את זמני בקריאת מאמרים ובשמיעת סקירות של ניחושים והערכות שווא, שבין לילה באות ובין לילה מתבדות".
שימו לב, שמואל כתב את התפילה לעצמו בשנת תשל"ח, 1978! בישראל שידר אז ערוץ טלוויזיה אחד בלבד, בשחור-לבן, בלי ערוצים מסחריים, בלי אינטרנט, בלי רשתות חברתיות. מה נתפלל היום?
