תראיינתי הבוקר לרדיו, והמגיש נועם פתחי שאל אותי אם מותר לו להגיד ליד הנרות תפילות אישיות, מהלב. אמרתי שלא רק מותר, זה כמעט חובה. בספרים רבים כתוב שזו נחשבת לשעה מיוחדת, שבה צריך פשוט לעמוד ליד השלהבות ולבקש כל מה שרוצים:
על החטופים ועל הפצועים ועל המשפחות השכולות, על כל הגיבורים בכל החזיתות, על העניינים האישיים שלנו, שהם כבר מזמן לא רק אישיים כי אנחנו חלק מסיפור מגדול, על כל העם ועל כל העולם. ולחלום בגדול. לא להתבייש.
זה חג של ניסים. פך שמן קטן הספיק לשמונה ימים. וגם אנחנו - כמו שהופתענו כל כך לרעה בכזו עוצמה בשמחת תורה, יכולים להיות מופתעים כל כך לטובה בחנוכה. אמן. חנוכה שמח.
