מתוך התכנית בגלי צה"ל: בני ישראל מגיעים בפרשת השבוע (פרשת "כי תבוא") אל משה רבנו, ומתלוננים על כך שהם מרגישים שאין להם חלק בתורה. הם גם מעלים טענות נגד שבט לוי, שנחשב למייצג התורה. לי אישית זה מזכיר דיוני חרדים-דתיים-חילונים סביב יהדות. "למה הדוסים הם כאלה!", "זאת לא יהדות!" וכו' וכו'. מה התגובה של משה? שימו לב מה כותב רש"י על הדיון הזה:
"ושמח משה על הדבר הזה שאמרו לו ישראל, ועל זאת אמר להם 'היום הזה נהיית לעם', כלומר היום הזה הבנתי מתוך דבריכם שאתם דבקים וחפצים במקום, והתורה חביבה עליכם".
בתרגום (שלי) לימינו: האכפתיות הזו היא שמעידה על רצון להיות חלק. עוד לא שמעתי ויכוחים עזים אצלנו על "למה הבודהיזם נראה ככה?" או "למה הנוצרים האלה עושים כך וכך!". אנחנו רבים על יהדות. כלומר: כל עוד אין אדישות, כל עוד בני ישראל לא יושבים כל אחד באוהל שלו ולא מביעים עניין, אלא מרגישים מעורבות וקשר (וגם מתלוננים!) - משה שמח שאכפת להם. זה מראה שהתורה חביבה עליהם, שהם רוצים חלק בה.
