החלק היומי, בתקופה שבה לכל אחד יש נרטיב משלו, האם יש בכלל אמת ושקר? האם מותר להגיד שיש טוב ויש רע בעולם, בעידן שבו הכול יחסי ופתוח?
השבת הקרובה מכונה "שבת זכור". הולכים בה לבתי הכנסת כדי לשמוע את הפסוקים העתיקים: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק. פרשנינו מסבירים שעמלק מסמל את תמצית הרוע - כולו אלימות ורצחנות, וגם ציניות ולגלוג כלפי הערכים שעם ישראל מייצג. אנחנו מזכירים אותו כל שנה בשבת שלפני פורים, החג שבו המן (העמלקי) רצה - כפי שמסופר במגילת אסתר - לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים. צריך להילחם בו גם ברמה החיצונית, הפיזית, וגם ברמה הפנימית, כי גם בתוכנו יש מלחמה תמידית בין הטוב לבין הרע.
העם ששמו עמלק לא קיים היום, אבל ערכים מוחלטים עדיין קיימים. האזעקות שנשמעו אתמול בתל אביב ומאז הלילה בעוטף עזה, מזכירות אמת פשוטה: יש טוב ויש רע בעולם, והמאבק לא הסתיים.
מגילת אסתר מסתיימת בניצחון שלנו על הרוע: לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר. בתפילה שכך יסתיימו כל מאבקינו, החיצוניים והפנימיים.
שבת שקטה, שבת שלום.
