כמה שבריריים הם החיים. כמה צריך להעריך ולנצל כל רגע. זו לא קלישאה נדושה, אתמול קיבלנו לכך עוד תזכורת כואבת: מפקד חטיבת הנח"ל, אל"מ שרון אסמן, התחיל אימון כושר, שלושה ימים בלבד אחרי שנכנס לתפקידו החדש. הוא התמוטט במפתיע ונפטר, כשהוא מותיר אחריו את אשתו שרון, שני ילדים, ואינספור מפקדים, פקודים וחברים המומים, בצה"ל ומחוצה לו.
כמה גיבורים אלמוניים חיים בינינו. חישבו רגע על האנרגיה שהושקעה פה השבוע בח"כ שהעליב ח"כית, חישבו על כל תשומת הלב שניתנת לעוד ספין ומניפולציה של שרים וסגני-שרים, כאילו זאת המנהיגות היחידה בחברה הישראלית. ממש באותו זמן יש דמויות שקטות ומרשימות בשלל תחומי החיים – תורה וחינוך, כלכלה ומסחר, יזמות והתנדבות, צבא ורפואה – שפשוט ממשיכות לבנות ולעשות, בשקט.
כמה פרופורציה נותנות המילים של אסמן, שהתפרסמו פתאום אתמול. לפתע כולם חיפשו נאומים ישנים שלו. כשסיים את תפקידו כמפקד חטיבת בנימין אמר שהוא מרגיש שהוא ממשיך את לוחמי שבט בנימין ואת המכבים והוסיף: "איננו יכולים להסתמך רק על הבנת המשימה ומומחיות במקצוע הצבאי. נדרשת רוח לחימה בכדי לנצח". כמפקד חטיבת עציון אמר: "מה אנו ומה חיינו – העיקר הוא המפעל שבו אנחנו חיים".
לזכרו.
