את מה רואים בחמאס כתמונות ניצחון? ילדים בשדרות בוכים, בתים שחטפו רקטות, שדות שרופים, ולצערנו גם 4 הלוויות של ישראלים. כלומר, זריעת הרס, אלימות ומוות - זה ניצחון. ואילו תמונות ניצחון אנחנו רוצים לראות? בנייה, התיישבות, חקלאות, לימוד, עבודה, פיתוח, חסד, ילודה, או בקיצור - חיים.
פרשת השבוע, פרשת "אמור", נפתחת בהכרזה חד משמעית: "אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". מאז ועד היום הכוהנים שלנו מתרחקים מהמתים, מבתי קברות. עם ישראל יצא אז ממצרים העתיקה, שבה התנהל פולחן מתים מפואר. שם הכוהנים ניהלו "תעשיית מוות" שלמה של כישוף וחניטה. אחרי יציאת מצרים, התורה מצווה שמרכז הכובד הרוחני של המנהיג הדתי יעבור מהמוות - אל החיים. החיים הם העיקר.
היום אנחנו במאבק תרבותי מול תעשיית מוות אחרת: יש מולנו טרוריסטים שמקדשים את ההפיכה לשאהיד, שרואים את הרצח של חפים מפשע כמצווה. מולם מתייצבת פרשת השבוע ומזכירה: בשם אלוקים צריך לחיות ולא למות, להחיות אחרים ולא לרצוח. זה נכון החל מיציאת מצרים, ועד לכותרות מהדורת החדשות האחרונה.
