הסגר הוארך אתמול, ויואל שפיץ נזכר במשהו שלמד מהרב עדין שטיינזלץ:
"הרב עדין אמר לנו פעם: יש אנשים כאלה, שאם מגיע אליהם כאב ראש או איזו צרה אחרת, הם מיד מודיעים על שביתה. זה לא שהם מסתובבים עם שלט 'שביתה', אבל הם לוקחים צעד אחורה. מחכים שהכול יחלוף. בינתיים הם לא מתפללים, לא לומדים ולא מנסים לעשות שום דבר רציני אחר. עכשיו, מה יוצא מזה? יוצא שבנאדם אומר: אני מוכן להיות 'יהודי של צורה'. אני מוכן ללמוד, או להתפלל, אני מוכן לרוץ ולהתרוצץ ולעשות, אבל רק בסביבה סטרילית, כשלא יהיו בעיות וצרות וכאבי ראש.
לאנשים כאלה חשוב לומר שהחיים כאן, על כדור הארץ שלנו, לא בנויים בנוסח הזה. החיים מלאי 'עניינים' וצרות וכאבי ראש. אם נחכה עד שירווח לנו ועד שיהיו תנאים אופטימליים, אז בוודאי נחכה כל החיים, ולא נעשה כלום. זה אומר שצריך לצאת לדרך. עכשיו. ככה. כמו שאנחנו. להתחיל לעבוד ולזוז. לא לדחות לזמן נוח יותר שייתכן ולא יבוא. אם הקדוש ברוך הוא רוצה תורה, תפילה ומעשים טובים 'סטריליים', יש לו בוודאי מיליוני מלאכים שיעשו לו את העבודה. הוא ברא בן אדם עם כאב ראש כי הוא רוצה את התפילה שלך, את הלימוד שלך ואת המעשים הטובים שלך – יחד עם הכאב ראש שלך ועם כל הצרות שלך!
נזכרתי אתמול בדברים וחשבתי: עכשיו, בסגר הזה שמתארך לו, יש לי רצון לומר 'אני אהיה בנאדם, אני מבטיח, אבל בחיאת, רק אחרי הסגר המעצבן הזה'. ואז אני נזכר ברב עדין אומר: אם תחכה שירווח לך, הרי שתצטרך להמתין עד מאה ועשרים. אני שומע אותו לוחש באוזני: את הסגר הזה, את הסגר שלך, אלוקים רוצה. קדימה".