והיום מופיע קורבן חדש: קורבן תודה. "אם על תודה יקריבנו..." מתחילה פרשת צו לפרט.
על פי ההלכה, מדובר על ארבעה מצבים שעל האדם להודות באופן מיוחד על כך שיצא מהם: יורדי הים (מי שסיים מסע בים), הולכי מדבריות (מי שחזר מהליכה במדבר), חבושי בית האסורים (אסיר שהשתחרר) וחולה שנתרפא. הם היו במצב סכנה, קרובים למוות ולחידלון ולייאוש, ויצאו מכך. יש קשר בין קורבן תודה לבין "ברכת הגומל" שאומרים גם היום אחרי יציאה ממצבי-קצה (כל יולדת בטח זוכרת את הברכה הזו...).
חנן פורת טוען שקורבן תודה מלמד אותנו לתת תשומת לב תמידית למצבים המשתנים בחיינו, לראות מה עובר עלינו ולדעת מתי להביע הכרת הטוב:
"הבעת תודה היא ביטוי טבעי של כל אדם ישר", הוא כותב, "ועליו לסגלה לעצמו, דבר יום ביומו. לכן המילה הראשונה שאדם מישראל אומר בבוקר, בקומו משנתו, היא: 'מודה אני לפניך'. ועל מה הוא מודה? על עצם החיים: 'שהחזרת בי נשמתי'".
