לימור לוגסי מהיישוב קידה כותבת: "היינו בהלוויה בהר הרצל, ושם ראיתי אותם. אנשי חברא קדישא. מזיעים, טורחים, חופרים קברים, מעמיסים שקי חול, מושיבים את המשפחות, משקים את הצמאים. נותנים כתף ושוב מנגבים זיעה. לעיתים אחרי ההלוויה עומדים בצד ומורידים דמעה. ושוב, עוד משפחה מגיעה ועוד אחת.
בימים שבהם כולם שולחים לכולם משלוחים וחיבוקים, חשבתי שגם הם ראויים להכרה, לחיזוק. רואים אתכם. אז גייסתי קצת תרומות וקנינו להם שמן זית ודבש ושוקולד, הכול תוצרת הארץ הטובה שלנו, וחזרנו אל ההר. הם כל כך התרגשו שמישהו חושב עליהם. אמרנו להם שהפעם באנו לא להלוויה, חלילה, אלא רק כדי לומר להם תודה".
