• נזכרתי השבוע, בשיא פרשת האזנות הסתר, באחד הסיפורים המפורסמים על הרב אהרן לייב שטיינמן.
באחד ממסעותיו לקהילות היהודיות באירופה, ניגש מישהו והניח מכשיר הקלטה על השולחן שלפני הרב, לפני שהחל לנאום, ושאל אם זה בסדר שהמכשיר יפעל שם ויקליט לאורך כל הערב. הרב שטיינמן לא הבין את השאלה, והסביר בחיוך שהוא חי בתודעה שהוא תמיד מוקלט. הרי חז"ל כבר קבעו: "עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים". מבחינתו, הסביר, אין בעיה להוסיף עוד מכשיר הקלטה.
• אחרי כל הקריאות המוצדקות להקמת ועדות חקירה ובדיקה, אולי זו הזדמנות גם לבדיקה עצמית, הזדמנות לחשוב על הפרטיות שלנו שאנחנו מפרים בעצמנו, בלי שום תוכנה ורוגלה. זה עידן שבו משדרים לנו שצריך לשתף ולפרסם הכול, כל הזמן, לכולם.
פרשת השבוע, פרשת "תצווה", מתארת בפירוט את המשכן. הכיסוי היפה והמושקע ביותר במשכן נראה רק כלפי פנים, בלי שום קהל. מבחוץ ראו רק יריעות עיזים.
התורה מעבירה פה מסר לדורות: אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. גם מה שנעשה בחדרי חדרים הוא בעל משמעות, לא חייבים לפרסם אותו כדי לתת לו תוקף. להיפך. כל המשכן הגדול נבנה סביב אותו יופי פנימי ונסתר וחבוי. ושם - מתגלה הקדושה.
שבת שלום.
*** *_לקבלת התכנים של סיון רהב-מאיר באופן קבוע: https://lp.vp4.me/pif9_*
