המצווה הראשונה בפרשה - שמיטה. כשתגיעו לארץ ישראל - כך נאמר לנו במדבר - תנו לאדמה לנוח כל שבע שנים. השנה, תשע"ה, היא שנת שמיטה. בעולם אידאלי יותר, זה היה פס הקול היהודי-ישראלי-תקשורתי שלנו לאורך כל השנה הזו. היינו "שומטים" קצת יותר. מקפידים כמובן על ההלכה בתחום החקלאי, וגם מרגישים שכל השנה הזו היא סוג של שבת, של העדפת הרוח על החומר, של השתחררות מהכבלים והשעבודים של ששת שנות המעשה. הרב קוק כתב שהשנה הזו היא כמו שבת כלל ישראלית:
"את אותה הפעולה שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת השמיטה על האומה בכללה".
