"שלום סיון, מול השמות והתמונות של הנופלים, אני רואה שאנשים כותבים 'שנהיה ראויים להם'. עד היום זה נשמע לי גדול. חשבתי שמדובר על היום שאחרי. שהחברה שלנו תהיה טובה יותר אחרי המלחמה, מאוחדת, נדיבה, ממוקדת-מטרה. שלא נחזור אחורה, שנהיה ראויים להם.
הסתכלתי על התמונות היפות והעצובות כל כך הבוקר, וחשבתי פתאום שהכוונה אינה רק לעתיד, אלא כאן ועכשיו, בהווה. להיות ראויים להם - הרגע. מה אני יכולה לעשות בזה הרגע? אז אמרתי פרק תהלים אחד, בכוונה, לעילוי נשמת כל השמונה. מחקתי אפליקציה בסלולרי שמזמן רציתי למחוק כי היא רק מטרידה אותי ומסיחה אותי מהילדים שלי ומעצמי. ראיתי משהו מבהיל בווטסאפ ובשנייה של איפוק עצרתי ולא העברתי הלאה, ובמקום זה שלחתי הודעה לחברה מהשכונה שהבעל שלה במילואים ושאלתי מה שלומה ואיך אפשר לעזור. הכול בקטנה, במיידי, לא בדיבורים גדולים.
ראויים להם, גם ביום שאחרי אבל גם כאן ועכשיו
