שמעתם על כתבי האישום האלה?

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

1.

זה אמור היה לפתוח את כל המהדורות. יום אחר יום מוגשים כעת כתבי אישום נגד הפורעים בזמן מבצע "שומר החומות". את גל האלימות חסר התקדים שהתרחש בתוך ישראל, מנסה כעת מערכת אכיפת החוק להפוך לסעיפי אישום מפורטים, אבל נדמה שאנחנו כבר עברנו הלאה. יותר תשומת לב הוקדשה פה לאיומים ברשת על פוליטיקאים מאשר לאיומים ממשיים על חייו של הציבור כולו. נוח לנו להדחיק ולהשכיח, אבל זה מסוכן.

כתבי אישום רבים וחמורים הוגשו, וצריך לומר על כך מילה טובה לשב"כ, למשטרה ולפרקליטות. השבוע פתחתי כמה מהם באקראי. קחו למשל את חאמד גילאווי. זה רק סיפור אחד מתוך מאות, סיפור שעוזר להבין מה עברנו כאן רק לפני חודש: בעיצומו של המבצע בעזה, גילאווי יצא עם חבריו מרהט לכביש סמוך, כאשר רובם רעולי פנים. הם החלו ליידות אבנים ופגעו בכמה כלי רכב שבהם נסעו נהגים יהודים. גילאוויי הגיע מצויד באקדח חצי אוטומטי בקוטר 9 מ"מ' ובמקביל ליידוי האבנים החל גם לירות על כלי רכב חולפים, כדי לפגוע בנוסעים, בעוד חברו מנסה להצית צמיגים בכביש. בהמשך נסעה החבורה הזו ללוד, והשתתפה במהומות ליד המסגד הגדול בעיר. לפי כתב האישום, "הם יידו אבנים לעבר אזרחים שהיו לבושים בבגדים עם סממנים יהודיים, וזאת ממניע גזעני".

מיהו גילאווי? מה הרקע שבו צמח, כאזרח ישראלי? מה אומרים שכניו והוריו? אסור להניח לשאלות האלה. נמשיך. חביב אבו-חביב, בן 41, תושב עכו, יידה אבנים בעיר, ברחוב הרצל, על יהודים בלבד כמובן. מרדכי כ"ץ שהיה באזור ניסה להתרחק, אבל אבו-חביב וחבריו זרקו אבנים כבדות על ראשו, היכו אותו במקלות ובעטו בו בחוזקה. רק קצין משטרה שהגיע למקום וירה באוויר – הפסיק את הלינץ'. אותו אבו-חביב השתתף בהמשך גם בלינץ' במור ג'אנשווילי. ממש באותם לילות, מוסטפא מסרי, בן 25, גם הוא מעכו, הציע לחברו לירות יחד לעבר שוטרים, בנשק בלתי חוקי שהיה ברשותם. באותו ערב הגיעו שוטרים למלון "עכותל" שהוצת, כדי לחלץ משם תיירת ותינוק. כשזיהה מסרי את השוטרים, הוא ירה לכיוונים. כשסיים את התחמושת שהייתה ברשותו, הצטייד בעוד תחמושת ויצא לכיוון מסגד אלגז'ר, לירות שם לעבר שוטרים אחרים.

אפשר למלא מוסף שלם בכתבי האישום האלה, שכמעט כל פרטיהם היו חדשים עבורי. אולי באמת צריך לעשות זאת. זה לא נעים להיזכר אילו תופעות צומחות בקרב חלק מתושבי מדינתנו, אבל זו המציאות. לא מזמן ראיתי בנסיעה בנתיבי איילון את השלט הענק של חברת הביטוח הראל: "הביטוח הטוב ביותר נגד אלימות הוא דו קיום". זה יפה וחשוב, אבל הביטוח הטוב ביותר נגד אלימות הוא לטפל באלימים.

2.

כל כך הרבה מסיבות סיום נערכות בימים אלה. כל כך הרבה נאומים מלאי משמעות. הרב אילעאי עופרן סיכם השבוע את השנה שעברה על המכינה הקדם צבאית שהוא מנהל יחד עם הרב איתמר חייקין, "רוח השדה". בתחילת השנה, הוא סיפר, החניכים מתבקשים לבחור את עשרת היהודים שלדעתם השפיעו הכי הרבה על העם היהודי. בשבוע האחרון ללימודים החניכים חוזרים לאותה משימה, ומתבקשים לעשות אותה שוב. השינוי מדהים: אם אילן רמון, אלי כהן, מרים פרץ, ויקטור פרנקל, אמנון שעשוע ורועי קליין מופיעים בתחילת השנה, בסוף השנה מככבים רבי יהודה הנשיא, הרמב"ם, הבעל שם טוב ורבי יוסף קארו. בן גוריון והרצל מככבים, אגב, גם בתחילת השנה וגם בסופה.

המסקנות, אומר הרב עופרן, הן חשובות מאוד: ראשית, בשנה של לימוד תורה, הם גילו 2,000 שנים של עולם יהודי שלא מספיק הכירו. הם יוצאים מתפיסת העולם של "מהתנ"ך אל הפלמ"ח" ומגלים היסטוריה עשירה. שנית, הם מפסיקים להתחכם. בתחילת השנה הם מחפשים דמויות מגניבות ומקוריות, ובסוף השנה הולכים על האמיתי והפשוט. ושלישית, המסקנה החשובה מכל: "הם מפסיקים לראות את עצמם כמרכז העולם. הסיבה שחצי מהדמויות שהם בוחרים בתחילת השנה הן דמויות מהמאה הנוכחית, קשורה בכך שהם מתבוננים בעם היהודי מנקודת המבט המצומצמת של עצמם: מי שנוגע אליי ולזמני הוא גם הכי חשוב. אחרי שנה של עבודה קשה, הם לומדים לגלות שהם לא בהכרח מרכז העולם. לפני כמה שנים הגיע זוג הורים להתייעץ איתי לגבי תכנית בר המצווה של בנם. 'חשוב לנו שלערב אחד הוא ירגיש ממש במרכז'. עניתי להם שילד בריא תמיד מרגיש כך, אפילו קצת יותר מדיי. בר מצווה זו הזדמנות מצוינת להתחיל להבין שאתה לא מרכז העולם".

חופשה נעימה.

3.

מה התפקיד שלנו בכל הבלגן הזה? מול הפוליטיקה הלא-יציבה, מול הקורונה שאולי חוזרת חלילה, מול שנת הלימודים שבקושי התחילה וכבר נגמרת, מול החל"ת המסתיים, מול הפילוג הפנימי? מה תפקידנו גם בתקופת "בין המיצרים" שמתחילה ביום ראשון הקרוב, צום י"ז בתמוז, ומביאה מדי שנה תחושות חורבן ואבלות?

פרשת השבוע היא פרשת "בלק". המלך בלק מנסה לשכור בפרשה נביא ושמו בלעם, שיקלל את עם ישראל, אבל זה לא מצליח לו. פעם אחר פעם, רק ברכות יוצאות מפיו של בלעם כשהוא מסתכל על עם ישראל: "הן עם כלביא יקום וכלביא יתנשא", "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל", "ה' אלוקיו עמו" ועוד ועוד. אלפי שנים, במצבי משבר קשים הרבה יותר, מצאנו נחמה בפסוקים הנצחיים האלה. דווקא בלעם שמגיע מבחוץ, רואה טוב יותר מי העם הזה, מה חוזקו ומה עתידו.

ובהפטרה שקוראים בשבת, בספר מיכה, מקבלים גם משימה. פרשנינו מסבירים שנביאי ישראל, בניגוד לנביא בלעם, לא הסתפקו במחמאות. היו להם גם דרישות מאיתנו. הנביא מיכה מזכיר לנו שלא משנה מה קורה מסביב, תמיד יש מה לעשות. הוא אומר לנו ופונה אלינו בלשון יחיד: אתה רוצה לדעת מה טוב? מה נדרש ממך? הנה: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ: כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹוקיךָ". זה משפט קצר, שנותן כיוון לחיים שלמים: לעשות משפט, לאהוב חסד ולפעול מתוך צניעות. שבת שלום.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.