איזו תנועה נפשית מתאימה לנו? מתי לעוף על עצמנו, ומתי להתמלא בענווה? נפגשנו בניו יורק עם האדמו"ר מסקוור, הרב דוד טברסקי. הנה רעיון קצר מתוך השיחה הזאת, על חלומו של יעקב אבינו בפרשה:
"צריך איזון עדין בחיים. הרי כתוב: סולָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה. כשהאדם מתגאה יותר מדיי, כשהוא חושב שראשו מגיע השמיימה – צריך להזכיר לו שהוא סולם מוצב ארצה, שסופו להיקבר באדמה, שהוא מוגבל. ומנגד, כשהאדם מדוכא ועצוב, כשהוא מגיע עד עפר, ארצה, צריך להזכיר לו: נבראת בצלם אלוקים, אתה מיוחד ונעלה, תרים את הראש, אתה מגיע השמיימה. אדם צריך לדעת להשתמש בשני הכוחות, בזמן המתאים".
כיצד ברצונך לשתף?
