תחום חדש ומרתק נפתח הבוקר בפרשת השבוע: "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", נכתב בפרשה, ורש"י מסביר שלא מדובר בהונאה בתחום הממון, אלא ב"הונאת דברים". לדבריו, אדם שמקניט את חברו, או נותן לו עצה לא טובה, מבצע הונאת דברים, וגם זה סוג של הונאה. אנחנו רגילים לחשוב על הונאה רק בתחום הפלילי, רק בהקשר של "היחידה לחקירות הונאה", אבל הפרשה מציגה דרישות גם בתחום הדיבור ומבקשת לא להשתמש בדיבורים שלנו כדי להונות אחרים. לאורך הדורות, פרשנים רבים נתנו דוגמאות רבות ל"הונאות מילוליות" כאלה: אדם שחזר בתשובה או התגייר ואנחנו מזכירים לו בכוונה את עברו, אדם שאנחנו יודעים שלא יודע את התשובה לשאלה מסוימת – אבל בכל זאת מתעקשים לחשוף ברבים שהוא לא יודע, מוכר שאנחנו מטרידים אותו הלוך ושוב בחנות בשאלות למרות שאין לנו שום כוונה לקנות סחורה, וגם מפקד בצבא שמטרטר חיילים שלו לשווא או סועד במסעדה שמציק למלצר סתם. פרופ' נחמה ליבוביץ' כותבת כי מה שמשותף לכל ההונאות האלה הוא תחושת ההתנשאות והשליטה. היכולת – באמצעות מילים – להשפיל קצת את האחר. מול כל המקרים האלה מבקשת התורה: "ולא תונו איש את עמיתו".
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- בהר, בחוקותי
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת בהר, בחוקותי
- שמיטה
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
