שליחות!

צילום: פלאש90
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

לפני כמה ימים הייתי באסיפת הורים לפתיחת השנה. ישבתי לצד עוד אימהות על כיסאות קטנים של בית ספר, כשהמורה החלה להסביר על התכניות שלה לשנת הלימודים הקרובה. הגעתי לשם אחרי יום מלא פעילות, וכך, עם הדיבור הנעים של המורה ברקע ובין הציורים הילדותיים על הקירות, מצאתי את עצמי כמעט נרדמת. ממש נלחמתי כדי להחזיק את העיניים פקוחות.

פתאום ראיתי בטלפון הודעה של אחת האימהות בכיתה: "אני בבידוד ולא אגיע. מי מסכמת לי את מה שהמורה אומרת?". ברגע אחד התעוררתי. "אני!", הודעתי לה, ומאותו רגע הכל השתנה. התחלתי לרשום נקודות: מה התקנון ומה מביאים לארוחת עשר ומה הפרטים לגבי ההסעות והצהרון ואיך חוגגים בכיתה יום הולדת.

מה קרה שם? קיבלתי תפקיד. כשיש לך משימה עם משמעות, אפילו קטנה, אתה מתמלא אנרגיה. המתנה הכי גדולה שאפשר לתת למישהו היא לעשות אותו חשוב ועוזר, כלפי מישהו אחר.

זה בדיוק מה שמנחילים לנו אברהם ושרה בפרשת השבוע - תחושת שליחות.

בסיום הערב שלחתי לכל האימהות שביקשו סיכום מפורט של אסיפת ההורים, אבל למדתי בערב הזה הרבה יותר מאשר פרטים על לוח החופשות ומערכת השעות.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.