יעל שבח, אימא לשישה, איבדה את בעלה הרב רזיאל שבח בפיגוע לפני כשלוש שנים. היא מגדלת את ששת ילדיהם בחוות גלעד, ולאחרונה הוציאה לאור ספר מלא הומור ושמחה שנקרא "א' אלמנה". היא התארחה אמש בסדנת "נפגשות", לשיחה עם יותר מ-650 בנות. הנה כמה ציטוטים שלקחתי איתי:
• "לדעתי, מה שמכבה ילדים בתקופה הזו של הקורונה, זה רגשות אשם. אם הם קמים מאוחר, מאחרים לשיעורים בזום, צוברים פערים ולא עומדים במטלות הבית – אנחנו כועסים עליהם ורק מוסיפים עוד רגשות אשם. במצב כזה, אני מנסה לשחרר לחץ. לזוז מהמקום הזה. לדבר איתם, לבלות, להדגיש הצלחות, לשדר לילדים שאני רק רוצה קרבה וקשר, כי זו האמת. ראיתי שזה עובד ויכול להחזיר אותם למסלול".
• "בשעות שאחרי הרצח של רזיאל, הילדים שאלו שאלות נורא פשוטות: אמא, נלך עוד חודשיים לחתונה של אחות של אבא? אמא, נתחפש עוד חודש בפורים? השאלות האלה היו כאילו קטנות ולא קשורות, אבל זה ממש נתן לי כוח באותם רגעים. הם כאילו שידרו לי: העולם ממשיך, ואנחנו נשתלב בתוכו בחזרה".
• "בהתחלה, אחרי הפיגוע, הילדים שלי ראו אותי מאוד חזקה, לא נשברת, לא נופלת. לקח לי זמן להבין שזה לא טוב שהם לא רואים אותי גם חלשה, שלא בכיתי לידם. אני אומרת לכל מי שמתמודד עם כל סוג של צרה: מותר לבקש עזרה. מותר להיות חלש. מותר להוריד את השכפ"צ והשיריון, ולהיות ילדה קטנה של אבא, ואבא האמיתי זה אבינו שבשמיים".
