1. וואו, בוקר טוב. בוקר טוב – במלוא מובן המילה. העולם טוב יותר הבוקר, נקי יותר: מנהיג חמאס איסמעיל הנייה חוסל במהלך הלילה בפעולה נועזת באיראן. וזה אחרי שאמש חוסל בלבנון רמטכ"ל חיזבאללה. תודה רבה לכל אנשי מערכת הביטחון שטרחו על הפעולה הזו. אולי מחר אחד מהם יעמוד בתור לפנינו במכולת. לעולם לא נדע. תודה.
2. למי שהדופק שלו מחובר לדופק של האירועים (אצל מי לא?), הטלטלות האלה מדהימות: רק ביום חמישי האחרון עומדים ומריעים שוב ושוב בקונגרס האמריקאי לראש הממשלה שמספר את סיפורה של ישראל, ומוחאים כפיים בדמעות לחטופה המשוחררת נועה ארגמני. אבל האירוע הזה מסתיים בחטף, כי חיזבאללה רצח 12 ילדים במגרש כדורגל במג'דל שמס. ואז הנה, החדשות הבוקר.
וגם בפנים, בינינו – העולם כולו תוהה הבוקר איך בדיוק חוסל הנייה, אתה שומע דיווחים של פרשנים משתאים, מעריצים. רגע, זו אותה מערכת ששלחה רעולי פנים לעצור מילואימניקים בשדה תימן, וגם צלצלה למחבלים בעזה לשמוע אם יש להם תלונות על התנאים? ראש אכ"א כבר אמר שזו הייתה טעות, וזה עוד ייחקר, אבל שוב, בתוכנו, אילו טלטלות. אנחנו יכולים להיות כל כך מדהימים, אבל גם כל כך פחות... יהי רצון שאלה הכותרת שנקום אליהן.
3. עוד ועוד רשעים נזרקים לפח הזבל של ההיסטוריה, וכבר אמר שלמה המלך: "וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים - רִנָּה". צריך להרגיש רינה, שמחה, כשרשעים כאלה מסתלקים מן העולם. כשההיסטוריה מתקדמת בכיוון הנכון.
כי מאז שמחת תורה – צפוף מאוד בגן עדן. כל כך הרבה נשמות טובות ויקרות ומאירות נלקחות מן העולם. אבל במקביל, צפוף מאוד גם בגיהנום.
הנייה הוא לא אויב אישי של אף אחד מאיתנו, הוא אויב של המהות ששמה "עם ישראל", ואפילו יותר מזה. פרשת מטות, משה רבנו מקבל את הציווי האחרון בחייו – נקמה במדיינים, שפגעו בישראל: "לָתֵת נִקְמַת ה' בְּמִדְיָן". ורש"י מסביר למה קוראים לזה "נקמת ה'": "העומד כנגד ישראל – כאילו עומד כנגד הקדוש ברוך הוא!".
אז קחו נשימה. האוויר צלול יותר הבוקר. בשורות טובות.