החטופות אומרות מזמור לתודה, הלילה, בכותל

הייתי באחת מעצרות התפילה הגדולות בכותל לפני השחרור. עצרת מלאה דאגה ותחינה. זה לא דבר מובן מאליו שהן שוחררו חיות ובריאות, ושהן זכרו לבוא גם אחרי, בעצמן, כדי להודות.

יש סיפור מפורסם על רב שהבת שלו הייתה בחדר לידה. הוא עמד בחוץ ואמר תהלים בתפילה ללידה קלה ומהירה. ואז נולד תינוק, במזל טוב. כולם מיהרו אל היולדת והוא התעכב עוד קצת בחוץ. כששאלו אותו למה, אמר: עד עכשיו התפללנו וביקשנו, עכשיו – נגיד "מזמור לתודה".

המזמור הוא פרק מספר 100 בספר תהילים, פרק ק'. כדאי להכירו, כי גם בתוך הימים הקשים יש רגעים ודברים להודות עליהם. גם שלוש החטופות ביקשו אתמול שבקרוב כל החטופים והחיילים והמפונים והפצועים, כולם, כולנו, נוכל לומר אותו בשמחה שלמה:

מִזְמוֹר לְתוֹדָה הָרִיעוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ.

עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה.

דְּעוּ כִּי ה' הוּא אֱלֹהִים הוּא עָשָׂנוּ וְלוֹ אֲנַחְנוּ עַמּוֹ וְצֹאן מַרְעִיתוֹ.

בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה הוֹדוּ לוֹ בָּרְכוּ שְׁמוֹ.

כִּי טוֹב ה' לְעוֹלָם חַסְדּוֹ וְעַד דֹּר וָדֹר אֱמוּנָתוֹ.

בשורות טובות.