יש פרשנים שמסבירים שרק השבוע בפרשה אנחנו יוצאים מעבדות לחירות. אמנם כבר יצאנו ממצרים, אבל השבוע בפרשת "תרומה" העם מתבקש לתרום, לתת משלו כדי לבנות משכן, ורק כשהאדם יוצא מעצמו ומפגין נדיבות – הוא באמת יוצא מעבדות לחירות.
בספר המפורסם "אורחות צדיקים", שזהות מחברו לא ידועה, כתוב שיש שלושה סוגי נדיבות:
• נדיבות בממון - לדעת לתעל את הכסף גם לצדקה, ולא רק לצורכי עצמנו.
• נדיבות בגוף - אדם שמשתמש בגופו כדי לסייע לזולת: הוא הולך לשמחתו של הזולת או הולך לנחם אותו באבלו, עוזר לו במעבר דירה או אפילו יוצא איתו לבית קפה כדי לעודד אותו, ולפעמים סתם מחייך אליו ומקשיב לו. נדיבות גופנית היא לא דבר מובן מאליו, בפרט בעידן המסכים. הרבה יותר קל לצאת ידי חובה ולתרום כסף בביט, מאשר לזוז ולעשות משהו.
• נדיבות בחוכמה - זו הרמה הגבוהה ביותר. לייעץ לאחרים, לחלוק איתם את החוכמה והניסיון שלנו, ללמד אותם תורה ולתת להם להכיר את עצמם ואת מורשתם.
פרשת "תרומה" מזכירה לנו שלא צריך להיות עשירים כדי לתרום, ולא צריך לחכות להזדמנויות מיוחדות. בכל רגע נתון אנחנו מוקפים בהזדמנויות להיות נדיבים. שבת שלום.
