מכירים את הקלישאה על כך ש"אחדות זה לא אומר אחידות"? בואו נתעכב עליה רגע. בעיניי הטקסט הבא הוא אחד היפים ביותר שנכתבו על מעמד הר סיני, ובכלל, עלינו. הרב שלמה וולבה מסביר באופן נפלא את הרגעים ההיסטוריים ההם. קצת ארוך אבל שווה קריאה ומחשבה:
"האם הייתה שם התפעלות המונית, עד שגם מי שלא הסכים בליבו, ביטל את דעתו לקול ההמון וצעק עימם ביחד? לא. כל אחד גמר בליבו בדעה ברורה שהוא רוצה לקבל את התורה. כולם כאחד, אבל בכל זאת, כל אחד ואחד באופן מיוחד. אנחנו מתקשים להאמין שייתכן מעמד אדיר כזה בעמנו, מרוב פילוגים ומחלוקות, אך זאת היא צורתו האמיתית של עם ישראל. מצד אחד אחדות כוללת, ומצד שני הסכמה ברורה של כל אחד ואחד. אילו היה חסר אפילו אחד מהם, לא הייתה התורה יכולה להינתן".
הוא ממשיך וכותב כי הניסים במעמד הר סיני לא היו רק ירידת התורה מן השמיים, אלא דווקא היכולת הזו ליצור גם הסכמה מוחלטת, אבל גם לגלות את האינדיבידואליות של כל אחד:
"האחדות בינינו חשובה, אבל האם משמעות הדבר שנמחקה כל פרטיות מליבם של הרבבות, וכולם שמעו וקיבלו באופן שווה? לא. אחרי שנאמרו עשרת הדברות, בוודאי המשיכו האנשים לדבר וחזרו ביניהם על מה ששמעו. ואז התגלה שכל אחד שמע את אותם הדברים, אבל כל אחד שמע פירוש אחר, המתאים לשורש נשמתו. ה לא התבטלה שם אלא אדרבא, דווקא במעמד זה קיבל כל אחד את זהותו העצמית".
