עומס יתר. זו אחת הבעיות של דורנו, בפרט בקורונה. רוב ההורים בישראל הם כרגע שפים בחברת קייטרינג ביתית, טכנאי זום, מנהלי צוות תחזוקה, מזכירי בית ספר משפחתי - ובמקביל מנסים גם לעבוד. בפרשת יתרו, יתרו מגלה עומס יתר אצל משה רבנו: "וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב". יתרו מגיב בחריפות: "מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם? מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב?... לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ. כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ".
אלה מילים נוקבות: אם זה ימשיך כך, גם משה רבנו ייבול, וגם העם. יתרו מציג לראשונה את עקרון האצלת הסמכויות. הוא מציע למשה לבחור שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות. כל אחד ייקח אחריות על חלק מהעם, ורק הדברים החשובים יגיעו עד למשה רבנו. ככה העם כולו יחוש יותר מעורב ומחובר, ואנשים נוספים יקבלו תפקידי מנהיגות. משה עושה זאת, והכל בא על מקומו בשלום.
אי אפשר לעשות הכול לבד. אפילו משה רבנו לא יכול. זו לא בושה לבקש עזרה במצב הנוכחי, ולהעביר סמכויות לילדים, לחברים ולגורמים חיצוניים. זה כמעט הכרחי לדחות כרגע משימות לא דחופות, ולשים לב מה שואב את הכוחות שלנו, ומה מתאים כרגע. שלא ניבול, חלילה.