כבר דיברתי עם מרים פרץ המון פעמים, אבל אף פעם לא שרתי איתה ערב שלם. הופענו אתמול יחד בדימונה, מול מאות נשים, בערב מיוחד לקראת ט"ו בשבט, בליווי ההרכב המוזיקלי של הדס זכאי ונהורה טהר. על כל שיר – היה למרים פירוש:
"יא מאמא" של שמעון בוסקילה – "זה שיר אהבה לאימא, במרוקאית, שאי אפשר לתרגם. בעברית אפשר לקרוא לזה: 'שתלתם ניגונים בי, אמי ואבי'. בשום בית ספר אי אפשר ללמד את האמונה שקיבלתי מהוריי בבית הקטן שלנו במלאח שבמרוקו. בית קטן, אמונה גדולה. הידיעה שאלוקים איתך בכל מקום תלווה אותי כל החיים".
ואז השיר "ברוש", שכתב אהוד מנור: "יש לי עץ בגינה שהוא המורה שלי, בפרט אחרי ששני בניי נפלו. בכל פעם העלים נושרים, זה נראה אבוד, אבל הוא פורח מחדש. ככה גם אנחנו. 'כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה'. יש עונות בחיים. צריך להסתכל על העצים וללמוד לצמוח".
ולסיום, אחרי ערב שלם של שירת מרים, היא סיפרה על השיר האהוב עליה: "הייתי ילדה ממרוקו שהגיעה לארץ חדשה. נתנו לנו רדיו במעברה. הכנסתי אותו לשקע – וחטפתי מכת חשמל קטנה. הוא בקושי עבד. אבל נלחמתי עד שהצלחתי להפעיל אותו, ולעולם לא אשכח את השיר הראשון ששמעתי: 'אנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל'. למדתי שיעור ראשון: באהבת מולדת, וגם באהבת אנשים, צריך שמחה ושיר, אבל גם עמל, מאמץ. כמה נכון".
