שיעורי הבית שלנו

מגן דוד תלוי על עץ
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

סליחה, אני יודעת שכבר התחילה פרשה חדשה, אבל משפט אחד תפס אותי בשבת בפרשה המקסימה שקראנו, ולדעתי צריך להתעכב עליו. משה רבנו ממש מתחנן בפנינו:

*"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִיא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחוקִּים הָאֵלֶּה, וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה"*.

אולי שווה לקרוא את הפסוק כמה פעמים. מה בעצם משה רבנו מזכיר לנו? שהמורשת שלנו היא-היא חוכמתנו ובינתנו. זה עבד. אלפי שנים אכן היינו שם נרדף לחוכמה. העם היהודי היה עַם הספר, וגם עַם החסד. השבת והחגים, הצדקה והלימוד, התרבות והשפה – כל אלה יצרו חברה אוריינית, למדנית, מצטיינת, עדינה, רגישה. תשאלו בכל הגלויות – מתימן ועד פולין, מפרס ועד ספרד. שם בגלות היה ברור לנו מי אנחנו. האם הפסוק הזה הוא לא המשימה המרכזית שלנו, דווקא עכשיו כשאנחנו חוזרים לארצנו?

מתחדשות

נשים מתכוננות יחד לשנה החדשה

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.