היום, י"ח באלול, הוא יום הולדתו של הבעל שם טוב, מייסד תנועת החסידות. הנה רעיון קטן ומעשי שלו:
פרשת השבוע, "כי תבוא", מתארת את טקס הביכורים. החקלאי יוצא לשדה, רואה את הפרי הראשון שהבשיל, ובמקום לקחת ביס – הוא מקדש את הרגע: הוא שם את הפרי בטנא, ועולה איתו לירושלים בתהלוכה גדולה וחגיגית.
הבעל שם טוב הסביר שכל ההתחלות, הרגעים הראשונים, הביכורים שבחיינו – צריכים לקבל כך יחס מיוחד ותשומת לב רבה.
הוא ביקש למשל שנתייחס אל ה"ביכורים" שבכל יום, אל הדקות הראשונות אחרי שהתעוררנו, וקבע: "יש לשים לב ל'ראשית' של היום: מחשבה ראשונה, דיבור ראשון, מעשה ראשון".
האם אנחנו קמים עם מחשבה אופטימית או פסימית? מה הדיבור, המשפט הראשון שיוצא לנו מהפה, תלונה או משהו חיובי? ומה הדבר הראשון שאנחנו עושים, האם זה מעשה שימשוך אחריו את כל המעשים לכיוון טוב?
טקס הביכורים הוא לא היסטוריה רחוקה, הוא מתקיים בחיינו שוב ושוב, גם הבוקר. צריך רק לשים לב. יום טוב.
