מהי הסכנה הגדולה ביותר כשמצליחים ועולים לגדולה? גאווה.
ההיסטוריה מלאה בשליטים אכזריים ושיכורי כוח. פרשת השבוע ("שופטים") מזהירה את המלך וכותבת עליו: "לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו". הביטוי הזה גורם לפרשנים רבים להתעכב על המכשול המרכזי שמול המלך. השלטון, ההצלחה, המעמד הגבוה, הפרסום – כולם מציבים סכנה. הכוח משחית. המלך עלול לשכוח מאיפה בא ומה מקור כוחו, ולשים את עצמו במרכז. רבנו יונה כותב:
"לבלתי רום לבבו מאחיו – הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מידת הגאווה, ושלא יתגאה הגדול על הקטן".
כלומר, לא רק המלך נמצא בסכנה כזו, אלא כל אחד מאיתנו, בכל משרה חדשה, תפקיד או מעמד חדש, עלול להתגאות יותר מדיי. גם פקיד בעל כוח בעירייה וגם עיתונאי בכיר. ומה עושים כשנכנסים לקבוצת סיכון כזו? התורה מציבה סייגים רבים בפני השליט, ואחד מהם הוא עצם הקשר לתורה. המלך אמור לכתוב לעצמו ספר תורה וללמוד בו, כתרופה מפני ההתנשאות והשררה: "וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹוקיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם – לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו"
