בסוף השבת ביקשתי להצטלם איתם. בתמונה הזו רואים את אימא של ליז חלפון הי"ד, וגם שתי אחיות שלה. לא שמעתי על ליז עד לשבת האחרונה. היא ובעלה מאיר נרצחו בקיבוץ חולית בבוקר שמחת תורה. הבת שלהם, עדי בת ה-8, שרדה את הטבח הנורא.
וזה רק סיפור אחד. למעלה מ-50 משפחות שכולות הוזמנו על ידי ארגון "מנוחה וישועה" לעשות ביחד שבת בירושלים. וכך, יותר משנה אחרי שמחת תורה, סופרו שם עוד ועוד סיפורים שרובנו פשוט לא מכירים. כנראה לעולם לא נבין מה קרה כאן:
רינה ביילין היא אימא של אורון שנרצח בנובה. הוא נקרא על שם סבא שלו, ד"ר אהרון ביילין, ניצול שואה, שהעיד במשפט אייכמן. אורון, מספרת רינה בגעגוע, היה בן יחיד.
בשולחן שלידה בסעודות השבת יושבים יעקב ומרינה מושיאשוילי מאשקלון. בנם נתנאל, לוחם גולני, נפל בקרב לפני 12 שנים, ואז אחיו מיכאל נפל ב-7.10. מרינה עונדת שרשרת עם תמונה של שניהם – נתנאל ומיכאל. על מרים פרץ כל המדינה שמעה. והנה פה, סיפור שלדעתי כמעט ולא סופר.
אחד אחרי השני עלו בני המשפחות לבמה ודיברו. על המורשת, על הגבורה ועל ההחלטה לדבוק בחיים. כמה חשוב לתת כבוד והוקרה, כמה חשוב להעניק נוכחות ומקום, לכל כך הרבה נשמות יקרות.
היה מדהים לראות כיצד השבת עצמה מחזקת ומרפאת. בלי עדכוני חדשות, ההתכנסות הזו הייתה החדשות האמיתיות ביותר. כל פסוק מפרשת השבוע, כל מילה משירי השבת, ממש נתנו כוח. (וזה פלא גדול שהשיר "עוד יותר טוב ועוד יותר טוב" הפך ללהיט ששרים ורוקדים שוב ושוב, אפילו בשבת כזו...).
בת-גלים שער, אמו של הנער גלעד שער, אחד משלושת הנערים שנחטפו לפני 10 שנים, נתנה הרצאה מחזקת. אימא שישבה לידי בקהל לחשה בתקווה: "גם אני אוכל לדבר ככה עוד 10 שנים?".
הזמרים יעקב שוואקי ואמיר דדון הזכירו לכולם כמה הניגון והמוזיקה והשירה, בפרט ביחד, מעניקים עוצמה.
והסטנד-אפיסטית נויה מנדל הצליחה לגרום לקבוצה כולה לצחוק, פשוט לצחוק.
"לא יצאתי מהבית מאז שהבן שלי נפל בקרב בחנוכה", אמרה אחת האימהות. "יצאתי מהבית רק לסידורים, לא לשום אירוע. בטח שלא הייתי יוצאת מיוזמתי לשבת עם שירים וסטנד-אפ ואוכל טוב. אבל איזה מזל שבאתי".
תודה לרב מנדי קניג, שזו כבר השבת השמינית שהוא יוזם. אבל המטרה אינה רק לפרגן לו ולעמותה, העניין הוא שלא צריך להקים עמותה: אפשר לחפש משפחות כאלה בסביבה ופשוט לגשת. לדבר, לשמוע, להיות ביחד בשבת או ביום חול, לתת מקום.
בשורות טובות.